פתח עינים על בבא בתרא קיט.

מתיב רבה רי"א בנות צלפחד וכו' מתיבי א"ר חדקא שמעון השקמוני וכו' ואי ס"ד ארץ ישראל מוחזקת וכו'. ראיתי להרמב"ן בחידושיו שהקשה בפשט השמועה במ"ש ואי ס"ד א"י מוחזקת דאלא מאי אינה מוחזקת מאי קמסתפקא ליה וא"ת מיבעיא ליה אם הבכור נוטל בראוי כבמוחזק א"כ למה נאמר לו כן דוברות וי"ל הן נחלה תבעו וכו' ואינו מחוור דמשמעות המקרא ליתן להם ספיקן ועוד שיודע היה משה רבינו דין בכורה לגמרי וכו' אלא שאלה בעלמא היא ויכול היל"ל ולטעמיך עכ"ל וכזה ראיתי להרשב"א בחידושיו כ"י שכתב בקצרה דמצי הול"ל ולטעמיך אמנם הריטב"א בחידושיו כ"י פירש דאי אמרת א"י אינה מוחזקת קמסתפק לענין בכור אי נוטל בראוי דאכתי לא נאמרה לו פרשת בכורה א"נ אפשר לפרש בכל אשר ימצא לו בכל הראוי להמצא לו זהת"ד: ובמושכל ראשון הוקשה לי הדיוט על הרמב"ן והרשב"א דלא משמע להו למימר דנסתפק לו אי הבכור נוטל בראוי דהרי בריתא מפורשת בספרי איפכא וכך היא שנויה א"ר חדקא שמעון השקמוני הי"ל חבר מתלמידי ר' עקיבא אמר יודע היה משה שהבנות נוחלות אלא לא היה יודע אם נוטלות בראוי כבמוחזק ואם לאו ע"כ וכן הוא בפסיקתא. עיניך הרואות דבריתא דספרי ופסיקתא בהדיא קאמרי דמשה רבינו ע"ה אסתפק ליה אם נוטלות בראוי וזה כדברי הריטב"א הפך הרמב"ן והרשב"א. וגם על הריטב"א לא יבצר להרהר דלסתייע מבריתא דספרי ופסיקתא: וכי דייקת פורתא אתה תחזה דהך בריתא דספרי אין לה מקום לפום סוגיא דשמעתתא ומשבשתא היא דהרי אסיק תלמודא דר' חדקא בשם ר"ש השקמוני סבר דמשה רבינו מספ"ל אי א"י מוחזקת וא"כ אי נוטלות בראוי לא אסתפק ליה דאי א"י אינה מוחזקת פשיטא ליה דאין נוטלות בראוי. וגם ר' חדקא בבריתא דלעיל פשיטא ליה דא"י מוחזקת לדידן כדתרגמה רבה. ומאחר שכן היכי מתוקמא בריתא דספרי דר' חדקא בשם ר"ש שקמוני קאמר דמשה רבינו ע"ה עלה ונסתפק אם נוטלות בראוי וא"כ זה הפך מסקנת הש"ס. אלא מהש"ס מוכח דהך בריתא דספרי יש להגיהה כבריתא דמייתי הש"ס דנסתפק אם נוטלות חלק בכורה ונמצאו דברי הרמב"ן והרשב"א קיימין: ומהרש"א בחידושי הלכות תירץ לקושית הרמב"ן דאי א"י אינה מוחזקת הוה מספ"ל אם הבת תטול חלק בכורה תסגי לה בחלק פשיטות אבל לרבא דלא אצטריך קרא חידוש בחלק בכורה אלא בחבל דהיינו קרקע ק"ל שפיר כיון דא"י מוחזקת אמאי מסתפק בקרקע טפי ממטלטלים עכ"ל. ואינו מספיק דגם לרבא נימא דאסתפק ליה אם הבת תטול חלק בכורה וקרקע ומטלטלין שוין אלא דקרא איירי בקרקע ואשמועינן בקרקע דאיירי ביה וה"ה למטלטלין אבל לא דאסתפק דוקא בקרקע. וצ"ל דהש"ס לא משני הכי דודאי משה רבינו לא היה מסתפק בזה דכיון דיורשות הן חלק בכורת אביהן אהדר כחלק פשיטות לגביהו. אלא דהתנא לשמואל אשמועינן לדידן דנוטלות חלק בכורה וכן הרי"ף והרא"ש בסוגיין אבל משה רבינו סבר הש"ס דלא היה מסתפק בזה. ועוד יש לדחות מ"ש דלרבא דלא אצטריך אלא בקרקע ק"ל וכו' דמאי קושיא לעולם דמשה רבינו היה מסתפק אם נוטלות חלק בכורה ופשיטא ליה דא"י מוחזקת ואהדרו ליה את נחלת אביהן להן זו חלק בכורה ואיפשיטא ליה וקרא דויפלו חבלי מנשה אשמועינן לדידן דא"י מוחזקת וכמה דהוה פשיטא למשה רבינו ע"ה. וא"כ אי כמ"ש הרב דלמ"ד א"י אינה מוחזקת מספ"ל אם נוטלות חלק בכורה או תיסגי בחלק פשיטות הא גופא נימא למ"ד א"י מוחזקת ודייק לישנא דבריתא בהכי אלא צ"ל כדאמרן דסבר הש"ס דמשה רבינו ע"ה לא היה מסתפק בזה: ואיכא למידק קצת בסוגיין דמשמע דמאן דקמותיב מהך בריתא דיודע היה וכו' לרבא קמותיב דאי ס"ד מוחזקת מאי מספ"ל והלא תקשי ליה ר' חדקא דידיה אדידיה דהלא ר' חדקא קאמר בנות צלפחד נטלו ד' חלקים שנאמר ויפלו וכו' דמוכח מינה דסבר א"י מוחזקת וא"כ היכי קאמר בהך בריתא יודע היה וכו' ואי א"י מוחזקת מאי מספ"ל ובשלמא להרמב"ן והרשב"א דשאלה בעלמא היא וגם אי אמרינן א"י אינה מוחזקת קשיתיה ניחא פורתא דמאן דקשיתיה רצונו הבין שמועה דברי הבריתא דלשני הצדדים קשיתיה. אמנם להריטב"א והרב מהרש"א דסברי דאי א"י אינה מוחזקת מתישבא שפיר הבריתא ומותיב לרבא הדרן לדוקיין דתקשי ליה ר' חדקא דידיה אדידיה. ואפשר דהמקשן סבר דבמחלקת היא שנויה אי א"י מוחזקת והא דר' חדקא הא דשמעון השקמוני ור' חדקא אמר שמעתיה דשמעון השקמוני ופליג עליה כאשר גילה דעתו באידך בריתא דנטלו ד' חלקים אמנם לרבה דפריך אשמואל מבריתא דר' חדקא משמע דסבר רבא דסברת ר' חדקא מוסכמת וליכא מאן דפליג עלה דאי לא מאי מותיב לשמואל שמואל סבר כאידך תנא דא"י אינה מוחזקת אלא מוכרח דסבר רבא דהא דר' חדקא לא רבו עליה ולהכי פריך ליה מבריתא דשמעון השקמוני. ובהכי ניחא דלא אסיק הש"ס לשמואל בתיובתא מההיא בריתא דנטלו ד' חלקים דשמואל סבר דר' חדקא ור"ש השקמוני פליגי ושמואל דאמר כשמעון השקמוני: והרב מהר"ח עשאל בספר סם חיי פרשת פנחס הקשה בשמעתין קושיא משם הרב מהר"א קובו ואיהו מפרק לה עש"ב. ומצאתי בחידושי הריטב"א כ"י דקושית מהר"א קובו הקשה אותה הרשב"א ותירוץ הרב מהר"ח תירץ הריטב"א. ומה שהקשה מהר"ח הנזכר בלשון רשב"ם ותריץ יתיב דכונת רשב"ם דמ"ש דלא הוה מספקא אי נוטלות חלק בכורה דלא קאי אבנות צלפחד אלא אמשה רבינו ע"ה והאריך בזה ע"ש אעשה לו עזר דבלשון רשב"ם שהביא הרשב"א בחידושיו כתוב וכדאמרינן לעיל שלא נסתפק משה רבינו אלא אם נוטלות חלק בכורה וכו': ושמעתי מקשים בסוגיין בהא דאמרינן דמשה רבינו ע"ה מספ"ל אי א"י מוחזקת מהא דאמרינן בע"ז דף ג"ן ע"ב אמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא גוי והשתחוה לה אסרה מנ"ל דאסרה א"ר אלעזר כתחילתה של א"י דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי ליה אלא מדפלחו ישראל לעגל גלי אדעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתו גוים שליחותא דידהו עבוד וכו' ע"ש ולפום האי שמעתא דע"ז מאי מספ"ל למשה רבינו ע"ה לפשוט דא"י מוחזקת מדכתיב ואשריהם תשרפון באש דאי אמרת בשלמא דא"י מוחזקת ניחא דמדפלחו לעגל ניחא להו אלא אי אמרת א"י אינה מוחזקת בביטול בעלמא סגי ולכפיינהו לגוים ולבטילינהו כדפירש"י שם ע"כ שמעתי. והא גופא קשיא לי לשמואל דסבר דא"י אינה מוחזקת וכדמשני בריש סוגיין ביתדות אהלים ומה גם למאי דכתבינן לעיל דסבר שמואל דכן הוא דעת ר"ש השקמוני דא"י אינה מוחזקת א"כ לדידהו נובין ונדון מ"ט כתב רחמנא ואשריהם תשרפון באש הרי בביטול בעלמא סגי: והנה הרב כמהר"ר מרדכי רוביי"ו תירץ לעיקר קושיא הנזכר דמאי מספ"ל למשה רבינו ע"ה וכו' במ"ש התוספות בריש סוכה דגבי הדס אצטריך למתני תקנתא דסד"א כיון דגדילי בפסול תו לית ליה תקנתא וה"נ משה רבינו ע"ה הוה מספ"ל אי א"י מוחזקת וכפי הצד דא"י אינה מוחזקת דרש דרש משה והנה שורף האשרה אף דע"ז של גוי בטלה היא תבטל בע"כ שאני הכא דגדילי. בפסול ומש"ה כתב רחמנא ואשריהם תשרפון באש זהו תורף דבריו אשר שמעתי מפיו ז"ל. וממנו נקח למאי דקשיא לן בעניותין למאן דסבר הכי לקושטא דמילתא דא"י אינה מוחזקת דאפשר דהכי סבר לקושטא דמילתא דטעמא דאשרה והיתה לשריפה הואיל דגדילים תעשה בפסול. ואע"ג דהתוס' בריש סוכה קיימי לס"ד דוקא דבהא עבידי רבנן דמשנ"ו לדיבורייהו דיבור התוס' הנזכרים דקשה דפרק לולב הגזול (סוכה דף ל"ג) פריך הש"ס אילימא מקמי דלאגדיה פשיטא ומאי קושיא אצטריד דלא תימא לית ליה תקנתא הואיל וגדילי בפיסול. ורוח חכמים נוחה דכונת התוס' אינו אלא דהיה מקום לדחות כן אמנם פשיטא לש"ס דאף דגדילי בפסול כשר ולא אצטריך תנא לאשמועינן הך שריותא והיינו דפריך פשיטא ובכל זאת יש מקום לידחק דלמ"ד א"י אינה מוחזקת סבר דמשום חומרא דע"ז החמיר הכתוב באשרה הואיל דגדילי בפיסול ואע"ג דבעלמא פשיטא איפכא בע"ז יש להחמיר וקרא להכי הוא דאתא בע"ז. ועוד כתבתי בעניותי לתרץ קושיות הנזכרות בספרי הקטן ראש דוד פרשת וישב ועיין עוד שם פרשת קרח ופרשת ראה בס"ד. ויתר על כן כתבתי בענין זה במקום אחר בס"ד: