פתח עינים על בבא בתרא י:

א"ר אבהו אמר משה לפני הקב"ה במה תרום קרן ישראל א"ל בכי תשא. ופירש"י אם באת לשאת ראשם בהגבהה קח מהם כופר לצדקה. ואפשר לפרש במ"ש בשבת דף קל"ט אין ירושלם נפדית אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ולכאורה אינו מובן דקרא כתיב במשפט תפדה ואיך קאמר דאין נפדית אלא בצדקה ומייתי ראיה מקרא הפך דרשתו. ואפשר לומר במ"ש בש"ס ובזהר חדש באורך דצריך תשובה כדי שתבא הגאולה. והתשובה אינה מקובלת אלא א"כ יש לנו דין בנים דאב שמחל מחול כידוע ומהצדקה מורה שיש לנו דין בנים כמ"ש הכא לעיל דאמר ר"ע לטורנוסרופוס. והשתא א"ש דאין ירושלים נפדית אלא בצדקה להורות דיש לנו דין בנים ותשובתם מקובלת ותפדה ירושלים וזה כונת הכתוב ציון במשפט תפדה היינו משפט להוכיח דיש לנו דין בנים והדר מפרש מהו המשפט. ושבי"ה בצדקה כלומר השבים בתשובה יתקבלו בצדקה דמהצדקה ניכר שיש לנו דין בנים ותתקבל התשובה ואז נפדית ירושלם: והשתא נבא למאמרין דאפשר דהיינו דקאמר משה במה תרום קרן ישראל דהיינו מלכות ישראל על דרך אצמיח קרן לדוד הכונה באחרית הימים במה תרום קרן שיחזרו ישראל למלכותם ויגאלו דהגם שיחזרו בתשובה מדה"ד תצא לטעון שאין לקבל תשובתם א"ל בכי תשא דהיינו צדקה כמו שפירש"י דע"י הצדקה מוכח דיש לנו דין בנים וא"כ תתקבל תשובתם ובא לציון גואל. ועמ"ש בעניותי במאמר זה בספרי הקטן ראש דוד פרשת תשא בס"ד:

וא"ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה וכו'. רבינו האר"י זצ"ל פירש דהפסוק פזר נתן לאביונים קשה דמאי פזר נתן לשעבר אמנם ירמוז למעשה המוכס שאמרו בירושלמי שעשה סעודה לשר אחד והכין הכל ולבסוף לא בא. והיה הולך לאיבוד הכל ואמר שיתנוהו לעניים זכות זה עמד לו שקברוהו בכבוד וז"ש פזר אם כבר פזר לשעבר לדבר הרשות כגון הסעודה לשר. ואח"ך כדי שלא תלך לאבוד נתן לאביונים עכ"ז צדקתו עומדת לעד וז"ש שאלו עד היכן כחה וכו' וא"ל קרא פזר נתן וכו' דמכאן ניכר תוקף גדולת הצדקה דאפילו שבזבז לצורך שר גויים. עכ"ז יש לו זכות במה שנתנו לעניים זהו תורף אמרי קדוש ז"ל: ולי ההדיוט אפשר לפרש במ"ש גורי האר"י זצ"ל דהגם דאמרו פרק היה נוטל דעבירה מכבה מצוה ברם מצות צדקה היא העולה דעבירה אינה מכבה אותה והויא כמו התורה דאין עבירה מכבה תורה עכ"ד. ואני בעוניי זה שנים רבות דקיימתי זה מסברא ומראיות ככתוב אצלי בספרי הקטן ראש דוד. איכו השתא זכיתי שכיונתי אל האמת והדבר יצא מפה קדוש רבינו האר"י זצ"ל. ואפשר שזה רמז הכתוב פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד. הכונה אם לא הלך בדרך טובים וניצוצי מצותיו פזר בגבול הרשעה סט"א דעבירה מכבה מצוה. שמענה ואתה דע לך אם נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד ואין עבירה מכבה אותה וממילא רווחא מאמרין כי שואלי"ם הלכו בו מבקשים פני שלמה עד היכן כחה של צדקה כלומר הראנו נא כבודך מה יתרון יש למעשה הצדקה יתר על שאר מצות כי עין רואה ואזן שומעת מפליגים במעלות הצדקה. ושלמה הע"ה חכים ונהי"ר משיב דבר צאו וראו מה שאמר דוד אבא פזר נתן וכו' כלומר עיניכם תשיתו נועם שיח אמרי קדוש ומה שיש לדקדק ואחר זה עין בעין יראו דאתא לאשמועינן דצדקה נתעלית על כל שאר מצות דאינה נכבית בעבירה כמו שאר מצות ויצאת מהכלל דאין עבירה מכבה הצדקה וזו כחה: א"נ אפשר במ"ש ברבה ויקרא פרשה ל"ד סימן ט"ז ר' טרפון יהב לר' עקיבא שית מאה קנטרין דכסף א"ל אזיל זבין לך חד אוסיא וכו' נסב יתהון ופלג יתהון לספרייא ולמתנייא ולאלין דלעין באוריתא לבתר יומין עקם עמיה א"ל זבנת לך ההיא אוסיא דאמרית לך א"ל אין א"ל אית בך מחמי לה לי א"ל אין נסאתיה וחמאי ליה ספריא ומתניא ולאלין דלעין באוריתא א"ל אית ב"נ יהיב מגן אפוכי דידיה אן היא א"ל גבי דוד מלך ישראל דכתיב ביה פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד. ואיכא למידק אטו ר' טרפון נעלם ממנו יקר תפארת הצדקה ובפרט עם עמלי תורה אשר אין קץ לשכרו בעה"ז דהוא גמילות חסדים ואוכל מפירותיהן והקרן קיימת לעה"ב ואיך אמר לו אית ב"נ דיהיב מגן אפוכי דידה אן היא הלא הדבר מפורסם בכמה מקראות תנ"ך. ואפשר דר' טרפון ודאי ידע גודל שכר הצדקה מאד מאד ובזה לא אסתפק ליה. אמנם נדון זה שנא ושנא וכמו צער בנפשו דהוא נתנם לר' עקיבא לקנות לו נחלת שדה וכרם. ורבי עקיבא מעצמו בלי שום ידיעה בחלקו"ת ישית למו והוא לא ידע. ונמצא הניח מעותיו על קרן הצבי ואין לו שכר כי לא מלבו ומדעתו. ולהכי א"ל אית ב"נ דיהיב מגן כלומר כיון שאני לא ידעתי וכונתי למיסב אוסיא הא אוסי"א דמגן מגן שויא. ור' עקיבא בחכמתו אודיק ליה מאמר המלך דוד פזר נתן לאביונים דקשה מהו פזר לשון עבר ותרתי למה לי פזר נתן תסגי בחד או פזר או נתן. אלא הכונה כנדון זה ממש אם בעל הממון פזר נתן ממונו לפזרו בעניני העה"ז שכל הממון אשר האדם יתן בעניני העה"ז נקרא מפזר כלומר דמשליכו ועזב לאחרים חילו. וז"ש פזר אם אחד פזר מעותיו על עסקי העה"ז מקרקעי אגב מטלטלי. ובא אחר ואת הזוזי"ם נתן לאביונים שלא בידיעתו. עם כל זה צדקתו של בעל המעות עומדת לעד כי כספו הוא והן כסף נחשב וחשב עם קונה"ו כאלו מדעתו הוא. ובכן נחה דעתו של רבי טרפון. אמור מעתה ממילא רווח מאמרינו הגם שאו"ל לשלמה המלך ע"ה עד היכן כחה של צדקה והשיב בחכמתו צאו וראו פסוק פזר נתן דמוכיח מתוכו דגם שהוא היה דעתו לפזר בעסקי העה"ז ואחר נתן לאביונים עכ"ז צדקתו עומדת לעד ומכאן תראו כח הצדקה: ואחר זמן רב הן כל יקר ראתה עיני אמרי קדוש הרב המוסמך מהר"ר בצלאל ז"ל בשיטה מקובצת לכתובות על מ"ש שם דף ן' המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שכתב וז"ל אמרו במדרש רבות פרשת בהר ר' טרפון יהב לרבי עקיבא וכו' ומשמע לי דהכי פירושו אית ב"נ דיהיב מגן פירוש שאין לו ונותן כל אשר לו דהא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ופירוש מגן בחנם כלומר על לא דבר נותן אפוכי דידה הן הוא פירוש שכרו היכן הוא ומשני מדכתיב פזר נתן לאביונים פירוש אע"ג דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש מ"מ אם עבר ופזר צדקתו עומדת לעד פירוש דלעולם יהיה לו ממון כדי לעשות צדקה ולא יחסר לו ויש לנו לחלק דלא אמרינן הכי אלא לת"ת וכמו שעשה ר' עקיבא אבל לחלק לעניים לא וז"ש רש"י הכא לעניים עכ"ל. ולא תעזוב נפשי לשאו"ל דמשמע מדברי הרב ז"ל דאלו השית מאה קנטרין היה כל נכסי רבי טרפון ומהש"ס בנדרים פרק קונם יין שמעינן דעשיר גדול היה. ותו דכפי פירושו קרא קאמר פזר דיעבד וכמ"ש הוא ז"ל דאם עבר ופזר וכו'. ואיך ר' עקיבא עביד לכתחילה ובנכסי חבירו מידי דאף בנכסיו לא שרי לכתחילה אלא דבדיעבד צדקתו עומדת. ולולי דברי הרב ז"ל הוה אמינא דכיון דרבי טרפון עשיר גדול הוה ות"ר קנטרי כסף מילתא זוטרתי לגבי עושרו אמטו להכי ר"ע פזרם לעמלי תורה על דרך שאמרו כופין על הצדקה ורבא אכפייה לרב נתן בר אמי וכו' אבל לדברי הרב שזהו כל ממון ר' טרפון זו היא שקשה איך רבי עקיבא עשה כזאת בממון שאינו שלו. ותו כפי פירושו היכא רמיזא בפסוק פזר נתן לאביונים שהוא על התורה. הן אמת דעד"ה אביונים בסוד ת"ח כנודע. אבל הרב ז"ל דקאי כפי הפשט איך הונח לו: ואני ברגליו אעבורה מתלמד מדברי הרב ז"ל אפשר לומר דמ"ש אל יבזבז יותר מחומש הוא לכתחילה ואם בזבז הנה שכרו אתו. וז"ש פזר פיזור שהוא יותר מהראוי דהיינו יותר מחומש צדקתו עומדת לעד. ומזה למד ר' עקיבא דסלקינן דרגא בתלמוד תורה דאפילו לכתחילה כיון דאיכא תרתי מחזיק בתורה וצדקה ופשיטא ליה דשרי לכתחילה. ולזה הראה ר' עקיבא לר' טרפון פסוק פזר נתן דמדבר בצדקה בדיעבד קבע לו שכר. בת"ת לעשות צדקה עם עמלי תורה שרי לכתחלה יותר מחומש. ור' טרפון הגם דעשיר גדול היה אפשר דיש מקום לומר דת"ר קנטרי כסף הוא יותר מחומש הקרן. ואם נפשך לומר. תריץ ואימא דהוה טפי מחומש הריוח של אותה שנה: ולפי דרכנו אשכחנא פתרי למ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה ריש פאה דאי מחסידות בעי ליתן יותר מחומש רשאי ע"ש וקדמונים אחזו צע"ר נא שמ"ו אחרונים דעתם משום יתובי דעתא דעת עליון דהני מילי הם הפך הבבלי וירושלמי. ואפשר לישב דכיון דמוכח מהא דר' עקיבא לעמלי תורה לכתחילה מותר יותר מחומש ולעניים הכתוב קבע שכר בדיעבד סבר הרמב"ם דמינה כי יקרא פדיון שבוים דביה איירי מותר לתת יותר מחומש מתורת חסידות ועמ"ש אני בעניותי בזה בספר הקטן ברכי יוסף י"ד סימן מט"ר: אמור מעתה על פי האמור יכולני לפתור דכאשר ירדו שאו"ל עד היכן כחה של צדקה החכם בחכמתו שלמה הע"ה השיב תשובה נצחת צאו וראו מ"ש דוד אבא פזר וכו' דהיינו אף דאין לבזבז יותר מחומש אם פזר בדיעבד שכרו אתו וזה כח גדול דגם בדבר שהוזהר שלא יעשה אם עשה בא בשכרו. ואע"ג דאמרו באושא התקינו אל יבזבז יותר מחומש. כבר בירושלמי פ"ק דפאה אמרו כך היתה הלכה בידם ושכחוה ויש מקום לומר דכך היתה הלכה מימי עולם: ואחרי כתבי מצאתי במסכת כלה דאמרו שם אמרו עליו על ר' טרפון שהיה עשיר גדול ולא היה נותן מתנות לאביונים פעם אחת מצאו רבי עקיבא א"ל ר' רצונך שאקח לך עיר או שתים א"ל הן מיד עמד ר"ט ונתן לו ארבעה אלפים דינרי זהב נטלן רבי עקיבא וחלקן לעניים לימים מצאו ר"ט וא"ל היכן העיירות שלקחת לי תפסו בידו והביאו לבית המדרש וכו' עד שהגיעו לפסוק זה פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד א"ל זו העיר שקניתי לך עמד ר"ט ונשקו על ראשו וכו' והוסיף לו ממון לבזבז עכ"ל שש אנכי שכיונתי במקצת וק"ק על הרב בצלאל דלא זכר שר בריתא דמסכת כלה דהגם דיש קצת שינוי בין המדרש למסכת כלה. מ"מ במה שנראה ומוכח ממסכת כלה דהיה עשיר גדול ומעשה דר' עקיבא מפורש שם דהיינו ע"ד כופין על הצדקה בזה יש לנו להשוות המדרש למסכת כלה ודוק הטב. ובמאמרינו כבר כתבתי בעניותי בספרי הקטן ראש דוד דף ס"ז וס"ח ובספר הקטן דברים אחדים דף קל"ג ע"ד עש"ב בס"ד:

איפרא הורמיז וכו' ולא קבלינהו וכו'. כתוב בהגהות אשרי בסוגיין שאלתי למורי מהר"ר אברהם מ"ט לא מקבלינן צדקה מן הנכרי אדרבא נסמוך אדאורייתא כמו שמקבלים נדרים ונדבות מנכרים כך נקבל צדקה מן הנכרים ותירץ לי מורי מהר"א דנדרים ונדבות לא אתי לכפרה אבל צדקה אתי לכפרה ולא ניחא ליה שיהיה להם כפרה עכ"ל. וחזה הוית להרב פנים מאירות בספרו כתנות אור על התורה הנדפס מקרוב בסוף פרשת ויקרא שכתב על דברי הגהות אשרי הללו וז"ל וקשה לי על תירוץ זה דהא כתבו התוס' בפרק חזקת (בבא בתרא דף מ"ח) ד"ה יקריב אותו מלמדין שכופין אותו לא דמי להא דאמרינן פרק שור שנגח דו"ה חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן משום דלכפרה אתי לא בעי משכונה אבל הני נדר ונדבה אינם מכפרים והא דקאמר הכא ניחא ליה דתיהוי כפרה היינו ממה שנדר שאם לא ישלם נדרו עונו ישא. ולפי תירוץ מהר"א דצדקה באה לכפרה יקשה אמאי ממשכנין על הצדקה דהא מידי דבעי לכפרה לא בעי משכונה. וה' האיר עיני שמצאתי תירוץ נכון במ"ש התוס' פ"ק דראש השנה דף ו' דחטאות ואשמות אם עבר בל תאחר ממשכנין וצדקה מחייב עליה לאלתר ומשו"ה אף דבאה לכפרה ממשכנין כחטאות עכ"ל בקצור: ואני שמעתי שרבני אשכנז הקשו על הרב ז"ל דמאי מקשה על הגהות אשרי הא מהר"ר אברהם קאי על גוים ואיברא דצדקת הגוים מכפרת אבל לישראל אינ"ה מכפרת הצדקה ולכך קי"ל דממשכנין ע"כ שמעתי. ונראה דרבני אשכנז נקטי כסברת ריב"ז בסמוך דתניא דאמר להם ריב"ז כשם שהחטאת מכפרת לישראל כך צדקה מכפרת על א"ה ועלה סמכי דמשמע דלא"ה מכפרת כחטאת לישראל אך לישראל אינה מכפרת וזה דעת מהר"א שהביא בהג"א ולי ההדיוט אין דבריהם מחוורין דאי כל תורפיה דמהר"א שהביא בהג"א על זה ומזה הבין דלישראל אינה מכפרת ליתא דריב"ז עצמו קאמר פ"ד דאבות דר' נתן דחסד מכפר כקרבנות והכא כתיב וחסד לאומים והוא פירש צדקה וגם שם דקאמר דחסד מכפר כקרבנות היינו צדקה נמי וכדמייתי מדניאל שהיה מלוה הכלה וכו' ונותן פרוטה לעני (וע"ש במחזה אברהם שהיא תוס' על אדר"ן שנדחק במ"ש שם שכן מצינו בדניאל דוחקים גדולים מאד). ועוד נעלם מהם מאמר רז"ל הובא בילקוט ריש פרשת שופטים שהצדקה גדולה מהקרבנות דקרבנות מכפרות על השוגג וצדקה מכפרת גם על המזיד כדכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח ע"ש ומאחר שכן הדרא קושית הרב פנים מאירות לדוכתא דלא אפשר דמהר"א שהביא בהג"א סבר דצדקה לישראל אינה מכפרת דהוא הפך רז"ל ומוכרח לומר תירוץ הרב פנים מאירות והנה אמת נכון: ברם גם על הרב פנים מאירות קשה דנראה דנעלמו ממנו מאמרי רז"ל הנזכרים דלא אשכח דצדקה מכפרת כי אם בהג"א משם מהר"א ועל זה מקשה ורמי ותריץ יתיב ולפי האמת אין צורך לא לדברי הג"א ולא לדברי התוס' דפרק חזקת רק בסוגיית קמא דף מ' דמוכח התם דטעמא דחטאות דממשכנין היינו משום דאתו לכפרה ואיבעיא ליה בכופר שם הי"ל להקשות קושיתו דא"כ אמאי ממשכנין על הצדקה דמכפרת איברא דלפי מ"ש הרב המאירי שם בסוגית קמא והביאו בשיטה מקובצת שכתב וז"ל מי שנתחייב בכופר אע"פ שהוא בא לכפרה הואיל ואין זה הולך למזבח ולא לבדק הבית אלא שהוא ממון חבירו קל הדבר בעיניו וממשכנין אותו עכ"ל לפי דבריו מתרצתא קושית הרב פנים מאירות דאע"ג דצדקה מכפרת כיון שאינה למזבח או לבדק הבית רק לעני קל הדבר בעיניו וממשכנין. ואם נפשך לומר דאמאי לא פשיט התם בקמא מאי דבעי אם ממשכנין על הכופר ותפשוט מצדקה. יש לומר משום דהא דממשכנין על הצדקה אינה משנה או ברייתא והכי ארחיה דגמרין דלא בעי למפשט אלא ממשנה או ברייתא כמ"ש הראשונים כידוע ועמ"ש הרמב"ם והה"מ פ"י דנזקי ממון דין ד' ע"ש: ועוד נראה לתרץ לקושית הרב פנים מאירות הנזכר במ"ש התוס' ריש פ"ג דכריתות דף י"ב ד"ה או דילמא דהא דאמרינן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם היינו כשאומר דלא ניחא ליה בכפרה אבל אם הוא סבור שהוא פטור אז ממשכנין אותם וכ"כ ר"פ האשה רבה. ולפ"ז יש לומר דהא דממשכנין היינו שאינו רוצה ליתן והוא אמיד דהיינו שסובר שהוא פטור לתת דבכה"ג ממשכנין ובכי הא הוא דאתמר לעיל דף ח' ע"ב דממשכנין על הצדקה בדאמיד כי הא דרבא אכפייה לרב נתן בר אמי וכו' ע"ש וכ"כ הרמב"ם פ"ז דמתנות עניים דין יו"ד מי שאינו רוצה ליתן צדקה או שיתן מעט ממה שראוי לו ב"ד כופין אותו ומכין אותו מכת מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן ויורדין לנכסיו וכו' וממשכנין על הצדקה ואפילו בע"ש עכ"ל הרי דעיקר מ"ש ממשכנין הוא באינו רוצה לתת או רוצה לתת פחות מהראוי לו והגם שהצדקה מכפרת בכי האי דהוא סובר דפטור ממשכנין כמ"ש התוס' דאם הוא סבור שהוא פטור ממשכנין גם בחטאות כדבר האמור: ומכלל הדברים אמורים אתה הראת לדעת דתירוץ הרב פנים מאירות בספרו כתנות אור דצדקה עבר מיד על בל תאחר וכו' נתפקפק התירוץ דזה אינו אלא כשביטא בשפתיו לתת לעני אז הוא דעבר על בל תאחר אבל עיקר ממשכנין על הצדקה נאמרה בש"ס ונשנית בפוסקים על מי שאינו רוצה לתת צדקה או רוצה לתת פחות מהראוי לו אז ממשכנין. ובזה ליכא בל תאחר דהדרא קושיא לדוכתא דאמאי ממשכנין על הצדקה כיון דמכפרת תהוי כחטאות ואשמות דאין ממשכנין. וק"ק על הרב הנזכר כי השב"ח השבי"ח וקלסיה להאי שינויא והעלים עין דממשכנין למי שאינו רוצה לתת או שרוצה לתת פחות מהראוי לו דלא שייך בל תאחר כלל. לכן נראה כדכתיבנא בעניותין עפ"י דברי התוס' דכריתות והביאם הרב מש"ל פי"ד דמעה"ק דממשכנין כשסובר שהוא פטור וכדאמרן אכן אם ממשכנין כשנדר ותבע הגבאי דאיכא בל תאחר וכמ"ש המרדכי בפרקין סימן תצ"א ע"ש ובחידושי הרמב"ן בשמעתין אז נצטרך לתירוץ הרב פ"מ הנזכר עפ"י דברי התוס' דר"ה וכ"כ הרמב"ן הביאו הרב מש"ל פי"ד דמעה"ק ועיין בחידושי הרשב"א פ"ק דר"ה ודוק הטב: