פתח עינים על בבא בתרא יא.

תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק וכו' אמרו מה"ש רבש"ע אתה אמרת כל המקיים וכו' תנא הוסיפו לו כ"ב שנה וכו'. הא דמלאכי השרת לא טענו מדכתיב וצדקה תציל ממות משום דהצדקה מצלת ממיתה משונה וכמש"ל דף יו"ד. ומ"ש בסוף שבת דממיתה עצמה מצלת היינו ממיתה קודם זמנו כמו שנראה מדברי מהרש"א שם בשבת. ואפשר דבנימין הצדיק אלו השנים היו קצובים לו ומ"ש על שנותיו לאו דוקא ומשום הכי הצדקה פשוטה לא היתה מצלת. ומה גם דהצדקה המעולה נותנה ואינו יודע למי נותנה וכו' ואז הוא דמצלת ממיתה משונה וכמו שאמרו לעיל והכא לא היה בחינה זו ולכן אתו עלה מצד שקיים כמה נפשות. ולכן הוסיפו לו מן השמים תוספת ממש כ"ב שנה. ואפשר דמספר זה כנגד העושה צדקה דמתברך בששה ברכות המפייסו בי"א הם טו"ב. ובחינת ה' שהיא השכינה דע"י הצדקה מיחדה עם דודה הם כ"ב:

ת"ר מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו וכו'. ע"ס המאמר. בזאת אני פותח פתח כל שהוא במאמר הנשגב הזה. ואפשר כי פתח דבריו יאיר לרמוז דבצדקה מהפך מדה"ד למדת רחמים וז"ש אבותי גנזו למטה כלומר אל מקום ששולט מדה"ד והיינו למטה במקום ירוד דאפשר שתהיה ירידה על ידי מדה"ד הקשה וירדו הם וכל אשר להם. ואני גנזתי למעלה שנאמר וצדק משמים נשקף רמז משמים מדת רחמים בסוד ואת"ה תשמע השמי"ם נשקף מדה"ד כמשז"ל כל השקפה לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שמתנות עניים מהפכת מדה"ד למדת רחמים וזהו משמים רחמים נעשה רחמים גם מדה"ד הרמוז בתיבת נשקף: ועוד הן בה גנזו במקום שהיד שולטת שם רמז מה שביארנו בדרושים במשז"ל דגומלי חסדים הם בצלו של הקב"ה והמאמר ארוך במדרש רות ופירשו יפה הרב מהר"א מיוחס בספר בני אברהם דרוש ג'. ושם ביארנו דאין רשות לסט"א בצדקה וז"ש במקום שהיד שולטת יד לאמ"ה סט"א ואני במקום שאין היד שולטת בו דהצדקה אינה בחלקו של טורף שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך מקום הקדש ואין פחד שתשלוט הסט"א כלל כי רב מאד יתרון מעשה הצדקה כמש"ה וצדקתו עומדת לעד כמו שביארנו שם בס"ד: וכלפי טענת הכילי כי הוא אמר שאין רצונו להרע לעני דכתיב ושונא מתנות יחיה ואם העני מקבל הן נגרע מחייו ובזה שאינו נותן לו צדקה ארכא בחיין יהיבת ליה לז"א אני גנזתי דבר שעושה פירות וכיון דמטי הנאה לנותן ליכא משום ושונא מתנות יחיה כמ"ש בסמ"ע סימן קע"א ומייתי קרא אמרו צדיק כי טוב לבריות בצדקה וג"ח ואין רע במה שעושה צדקה כי פרי מעלליהם יאכלו וכיון דמטי הנאה לנותן גם העני חיה יחיה: ומשום דאכתי לא יבצר מאן דיימר שלו דאיברא דהצדקה מצוה רבה מ"מ צריך שתהיה עם אנשים מהוגנים אבל עם אנשים שאינם מהוגנים לא עביד מידי והוא מכשול כמש"ל הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים לז"א אני גנזתי נפשות רמז שעושה צדקה עם הרבה בני אדם ובודאי איכא בינייהו אנשים מהוגנים וכמו שפירש הרב מהר"ש אלגאזי בפסוק פזר נתן לאביונים רבים ודאי יש בתוכם הגונים וצדקתו עומדת לעד. וזה רמז ולוקח נפשות שגם דיש לחוש לאנשים שאינם מהוגנים מ"מ בעשותו עם הרבה וז"ש ולוקח נפשות רבות נקרא חכם דבזה ניצול מהכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים: ולמען דעת כי המקמ"ץ והמצר"ף לשוא צרף צורף כצרו"ף כסף כי לא במותו יקח ואין כל מאומה בידו וכמשל המלך ששאל לשר אחד עתיר פומבי כמה ממון יש לו אשר סגל באוצרותיו והשיב לו כי אעבור בס"ך מקנה וקנין אשר לי הוא סך פלוני אשר לא היה כעשירית נכסיו והמלך חרה אפו. וא"ל השר אדוני המלך שאל את עבדו כמה ממון יש לי ועל זה היה דברי כי סך הנזכר נתתי לצדקה וזהו שלי. וכל היתר מי יודע למי יהיה ותשובה נצחת השיבו כי חוץ ממה שמוציא האדם לצדקה או למצוה כי זה ודאי שלו. המותר אם יהיה לו רבבות אלפים לא במותו יקח ועזב לאחרים חילו וכה אמר מונבז אני גנזתי לעצמי כי זה ודאי שלי שנאמר ולך תהיה צדקה כי אינו נכון ואמת לומר וליחס לך אלא הצדקה והיה הנשאר אבני חפץ וכסף וזהב מקרקעי ומטלטלי והון עתק אינו מתיחס לך כי מי יודע אחריך מי ישלוט בו: וחתים טוביומ"י אני גנזתי לעה"ב דבצדקה ניצול מגהנם כמשז"ל והולך במדור לפי כבודו בצל שדי יחסה ככל הדברים הנאמרים באמת במדרש רות רבתי הנזכר ע"פ לחסות תחת כנפיו דעושי חסד אין חסים אלא בצילו של ממ"ה הקב"ה שנאמר מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון והרחיב הביאור הרב מהר"א מיוחס בספר בני אברהם כמו שרמזנו לעיל: