פתח עינים על עבודה זרה כו.

משנה נכרית מניקה בנה של ישראל וכו'. הריטב"א בחידושיו הקשה דהכא מוכח דחלב נכרית מותר כל דליכא סכנה ומפרק חרש והתוספתא מוכח דדוקא אי איכא סכנה לולד שרי ומסיק וז"ל והנכון דחלב נכרית מותר מן התורה וכו' ומיהו חכמים אסרוהו כל היכא דאפשר בחלב בת ישראל מפני שהן אוכלין שקצים ורמשים וחלב שלהן מוליד אכזריות ומדות רעות וכו' עכ"ל וכן כתב הריטב"א עוד בחידושיו יבמות סוף פרק חרש ע"ש: ומדבריו משמע קצת דהקפידא משום שאוכלים שקצים ורמשים אבל בלא"ה אין קפידא בגופן שלהם. אבל מדברי הרשב"א בחידושיו ליבמות והביאו הר"ן בסוגין משמע שהטעם משום איכותם דישראל ביישנים רחמנים וג"ח ומקיימי מצוות משא"כ הגוים ע"ש. ומדברי רש"י בסוטה דף י"ב מוכח דהקפידא היא משום שאוכלת שקצים ורמשים והתינוק טועם בחלבה מה שאוכלת ע"ש וכתב הרב בית דוד י"ד סימן כ"א דלדברי רש"י אם יכולין לשמור הנכרית שלא תאכל איסור בזמן היניקה שרי ע"ש. וממרוצת לשון הריטב"א בסוגין משמע לי דגם השקצים ורמשים שאכלה קודם שהתחילה להניק מזיקין שהחלב מוליד אכזריות וכו' וכן יש לפרש מ"ש הריטב"א פרק חרש. ועמ"ש הרב כנה"ג י"ד סימן פ"א הגהת ב"י אות נ"ז ודוק בדברי הריטב"א בסוגיין ופרק חרש. ובדברי הרשב"א ס"פ חרש בחידושיו ע"ש: ומור"ם בהגהה שם בי"ד סימן פ"א כתב דחלב נכרית מטמטם הלב. וכתב הר"ב בית דוד שם ומ"ש מטמטם הלב לא מצאתי ע"ש. ואתה תחזה לרבינו בחיי דבשר בחלב מטמטם הלב ע"ש פרשת משפטים דישנו בנותן טעם ע"פ הטבע. ומהרש"ל בים של שלמה סוף פרק חרש סימן ז' כתב משם המקובלים דאכילת שקצים ודומיהם מטמטמין הלב והשכל ע"ש. וכ"כ עוד רבינו בחיי סוף פרשת שמיני שהלב מטמטם באכילת דברים האסורים ע"ש. וראיתי בפסיקתא שם סוף פרשת שמיני שכתוב ונטמתם בם מלמד שהטומאה מטמטמת את הדעת ומרבה טפשות באדם עכ"ל וק"ק על הרב בית דוד דנעלמו ממנו דברי הפסיקתא ורבינו בחיי. וגם על מהרש"ל יש להרגיש דמטי ביה משם המקובלים ולא הזכיר הפסיקתא: