פתח עינים על עבודה זרה יז:

אפתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין. כתבו התוס' מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח ע"ז כל מה שיכול משום אל תקרב אל פתח ביתה ומוקמי לעיל בע"א שהרי היה רוצה ללכת יותר אפתח דבי זונות עכ"ל לכאורה יש לדקדק בדברי התוס' חדא דאמאי רוצים ללמוד מהכא והלא קרא כתיב כדאמרי אינהו גופיהו. ותו מה שכתבו משום אל תקרב ומוקמי לעיל בע"א שהרי לעיל בע"א אמרו אל תקרב זו הרשות ואיכא דאמרי אל תקרב זו זונה ואיך כתבו דאל תקרב מוקי ליה בע"א ויש מי שכתב דהיה כתוב בתוס' בע"ז ור"ל בענין זנות וטעו שסברו בעבודה זרה וכתבו בע"א ואינו מחוור דלשון התוס' כפ"ז לא אתי שפיר. ותו מ"ש שהרי היה רוצה ללכת יותר אפתחא דבי זונות מה הוכחה זו הרי בפירוש יהיב טעמא ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא. ואפשר לומר דכונת התוס' דאע"ג דלעיל אמרינן הרחק מעליה דרכך זו מינות וגם לאיכא דאמרי הרחק זו מינות והרשות נמצא דלתרי לישני הרחק זו מינות אלא דללישנא קמא זו מינות לבד ולאיכא דאמרי הרחק למינות ורשות ודלא כמ"ש בספר רגל ישרה שכתב דהוצרכו התוס' ללמוד מכאן משום דלעיל איכא תרי לישני וכו' ע"ש ודבריו לא האירו דהא לתרי לישני הרחק הוא ממינות. אמנם יש לומר דשלמה הע"ה קאמר בזמנו וכל זמן בית ראשון וע' שנה של גלות בבל דהיה יצה"ר של ע"ז אבל אחר שבאו אנשי כנה"ג ובטלו יצרא דע"ז אפשר לומר דתו ליכא הרחק. ולזה התוס' למדו מכאן שהלכו אפתחא דבי זונות ולא אפתחא דע"ז הגם דנכיס דאע"ג דחד אמר נכפייה ליצרין וכו' האחר הגם שלא ידע במה כחו נתרצה ללכת בדרך דאיכא זונות משום שצריך להתרחק מע"ז דכתיב הרחק בכל זמן. והכי מוכח מדאח"ך אמר ליה מנא לך הא ופירש רש"י מנ"ל הא דסמכת אנפשך למיתי הכא ולא מסתפי מיצה"ר עכ"ל ומשמע דבתחילה לא ידע הדבר בעצם ובבירור ועכ"ז הלך אפתחא דזונות משום דהרחק מעליה קאי לע"ז וחמיר טפי מזונה דכתיב אל תקרב לחד לישנא דהרחקה טפי משמע. וכפ"ז צ"ל דמאן דאמר ניזיל אפתחא דע"ז לא שהיה דעתו כן רק רצה לדעת מאי ס"ל לחבריה אי השתא נמי איכא הרחק וכשראה דחבריה אתי עלה לקבל אגרא שתק ליה והוא הלך עד שלא ידע טעמו ונימוקו משום דאיהו סבר דהרחק בכל זמן. ואח"ך אמר לחבריה מנא לך להורות דבלא טעמו היה צריך ללכת אפתחא דזונות. ומ"ש התוס' משום דכתיב אל תקרב היינו כאלו כתבו וכו' וכונתם על הרחק ודוק כי בזה נתישב הענין כאשר המעיין בלבבו יבין ואחרי כותבי ראיתי מ"ש הרב ישרש יעקב במהדורא בתרא דף קמ"א משם הרב רצוף אהבה וכיונתי קצת לדברי הרב ומה שהקשה עליו הרב ישרש יעקב יש לישב כאשר הרואה יראה מתוך מ"ש בעניותנו ודוק:

מ"ט תנית ומ"ט גנבת א"ל אי ספרא לאו סייפא וכו'. אפשר דהם רמזו דבכח לימודו היה מוציא לאור ניצוצי הקדושה מן הקליפה וז"ש מ"ט תנית וכי תימא מה אכפת לכו ומ"ט גזרתם שלא ילמדו לז"א ומ"ט גנבת שעי"ז גנבת ניצוצי הקדושה מהסט"א בסוד התקלא וסוד הירדן כמו שפירש רבינו האר"י זלה"ה. והוא השיב אי סייפא לאו ספרא כלומר אם שולט עשו דכתיב ביה על חרבך תחיה היינו טעמא דלאו ספרא שאין הקול קול יעקב. דאם היה הבל של תינוקות הבל שאין בו חטא לא היה שולט עשו וזהו ואי ספרא לאו סייפא. א"נ במ"ש בשאר מקומות שכתבו המקובלים דהגליות הם לפרוע שארית שעבוד מצרים שהם שמ"ד ובכח מש"ה רבינו ע"ה דהוא אחד יותר על שמ"ד יצאנו ממצרים. וכתבנו בעניותנו דזהו הטעם דהעוסק בתורה יש לו חירות כי סתם ת"ח אמיתי יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה ולכך אמרו דבן חורין הוא העוסק בתורה בכח ניצוץ משה רבינו ע"ה אשר בקרבו אורב"ו דהוא יתר אחד על שמ"ד וזה רמז אי ספרא אם זכיתי לניצוץ משה ספרא רבא לאו סייפא דניצול משמד וכו' ואמר לישנא דמשתמע לתרי אנפי ודוק: