פתח עינים על עבודה זרה יח.

הוגה את השם באותיותיו וכו'. רבינו האר"י זצ"ל מסכים לדברי התוס' דהיינו לקרוא ד' אותיות שם המיוחד ככתבן. אמנם בקורא אותם במילוי גם כן הוא בכלל וצריך להפסיק כגון שיאמר יוד אי הי או שיאמר יוד קא. ופשטא דסוגיא מוכח דהלכה כאבא שאול דאין לו חלק לעה"ב אמנם דעת הרמב"ם נראה דהלכה כת"ק דאין הוגה את השם בכלל אין לו חלק אבל איסורא איכא לכ"ע ולהכי פריך בסוגיין וכמו שכתבנו בעניותנו פרק חלק (סנהדרין דף ק"א ע"ב) ע"ש וראיתי לרבינו אפרים בפירוש עה"ת כ"י פרשת יתרו שכתב ה' אלהיך כשקרא השם הנכבד נתמלא כל העולם אש ונאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא לכך ר' חנינא בן תרדיון שהיה הוגה את ה' באותיותיו נדון בשריפה:

מ"ט איענש וכו'. כתב הרב ישרש יעקב וז"ל הקשה בת"ל דמאי קושיא מ"ט איענש והלא לעיל אמר משום דלא עסק בג"ח וי"ל דה"ק מ"ט איענש בשריפה חמורה ולא בחנק הקל וליתא דמשום דלא עסק בג"ח אין זה כדאי שישרפוהו מוכרח דיש בו עון שראוי לישרף ומשו"ה שאלו מ"ט איענש אלא שהוא השיב שאילו היה עוסק גם בג"ח היה מגין עליו שינצל עכ"ל בקיצור. ומ"ש הרב אין זה כדאי שישרפוהו כונתו שיהרגוהו ואגב שיטפיה כתב כן ויש להעיר על הרבנים דמאי קשיא להו דהא הש"ס קאי על מ"ש לעיל גזרו עליו לשריפה ועל אשתו להריגה ולהכי לא מצי למימר על דלא עסק כדאבעי ליה בג"ח דא"ה אשתו אמאי ולהכי אמר על דהיה הוגה ולא מיחתה אבל על ג"ח על הרוב לא ידעה אי עביד כדאבעי ליה. ותו אעיקרא הש"ס קאי עמ"ש ברישא עליו לשריפה משום שהיה הוגה את ה' ועלה פריך והיכי עביד וכו' ומשני להתלמד וע"ז הקשה מ"ט איענש וא"כ מאי מקשו דמאי קושיא מ"ט איענש הא לא עסק וכו' והרי פריך עמ"ש דנגזר עליו שהיה הוגה וכו'. וכמדומה דהא דאמר שהיה הוגה הוא מכלל הבריתא דמייתי לעיל ת"ר כשנתפסו וכו' וסיומה עד מ"ש אמר רבי גדולים צדיקים הללו וכו' אלא דהש"ס עייל בין הדבקים והכי אשכחן בכמה דוכתי ויש צדדין במאי דקמן מצד הלשון ודברי רבי יוחנן ואין להאריך. ומ"מ דברי הרבנים הנזכרים קיימין בכללות הענין דאיהו אמר על דלא עסק וכו' והכא אמר שהיה הוגה וכו' ודוק הטב:

דלא מיחתה מכאן אמרו כל מי שיש בידו למחות וכו'. עמ"ש הרב גדול הדור מהרח"א בישרש יעקב דף ק"ח ע"ב ומ"ש מורינו הרב זרע אברהם א"ח סימן י"ב:

אני אומר לך דברים של טעם וכו'. אפשר במ"ש הרב של"ה דמצות ק"ה אינה כשאר מצות לרדוף אחריה ומשו"ה אז"ל דבשביל יעקב ניצול אברהם מכבשן האש דהוא הכניס עצמו בסכנה בידים לבזויי ולאלטויי וז"ש ריב"ק ורחב"ת סבר דהוא אינו מקניטם רק הוא עוסק בתורה ודוק כי קצרתי:

הוא אמר הצור תמים וכו'. בעניותי פירשתי בספרי הקטן דברים אחדים דרוש ך' דף ק"ה הני קראי דנקטי הני צדיקי דאפשר דכל חד כיוין לענין א' ע"ש באורך:

ואל יחבול בעצמו. עמ"ש התוס' ועיין מ"ש הריטב"א בחידושיו והביא דבריו הרב מהרש"ל בים של שלמה פרק החובל סימן נ"ט והקשה עליו וחלק על ר"ת דלשון ר"י בתוס' קמא שסתם משמע להפך ואני בעניי בספרי הקטן חיים שאל סימן מ"ו עמדתי קצת בענין זה ודקדקתי על מהרש"ל מדברי ספר האגודה פרק הנזיקין שהתיר משם ר"י ומוכרח להשוות דברי התוס' בשם ר"י שאין בכלל דבריו שירא לעבור על דת הפך מהרש"ל ועוד לא זכר מהגהת סמ"ק ושם הבאתי דברי הרב כנה"ג י"ד סימן זק"ן הגהת ב"י אות כ"א ודברי מהר"ש יפה ע"ש באורך בס"ד: