פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כ:ב

ר' לוי פתח. לעיל פר' י"ז בסימן א' ושם הגירסא הוללות רעות ובתנחומא כאן ריש סימן ב' הגירסא כמו כאן חלחליות רעות והענין אחד:

צווח להון אלליא. קורא להוללים אלליא לשון נופל על לשון שהשמחים בשמחת עוה"ז מביאים צרה ויללה וקינה בעולם ובתנחומא הגי' קורא להם פסוק זה הוללים אלו שהם מביאים אלליא לעולם:

תפוח עקיבו. בעקב יש בשר בולט כמו תפוח עגול. ועי' כל זה מדרש משלי בסופו. ופי' אדם הראשון היה לו במה לשמוח יותר מכל דורותיו באי עולם הזה ועכ"ז לא שמח שנתקלקל מיד ולשון התנחומא אדם הראשון לא שמח בעולמו ואתם מבקשים לשמוח בעולמי ר' לוי בשם רשב"י וכאן נראה חסר:

י"ג חופות. מאמר זה מבואר היטב באריכות בב"ר ריש פר' י"ח קחנו משם:

נולד לו בן לק' שנה. ועד שלא נולד לו בן משרה הגבירה לא שמח ולאחר שנולד קודם שנשא אשה והוליד בנים לא שמח ולא עוד אלא שנאמר לו בעודו בחור קח נא את בנך וגו' והעלהו שם לעולה:

לאחר ג' ימים. עי' ב"ר ריש פר' נ"ו:

תדע שכן שחזר יצחק. תדע שאברהם לא שמח בעולמו שאף לאחר שחזר מן העקדה ועמד בנסיון היה לו לשמוח ולא שמח שאז מתה שרה:

דריותא. שכורה מן הצרות:

צווחה ששה קולות. כמ"ש פדר"א פרק ל"ב בכתה שלשה בכיות כנגד שלש תקיעות שלשה יללות כנגד שלשה יבבות ופרחה נשמתה ומתה והכוונה בהיפך שאנו עושים בר"ה תקיעות ויבבות לזכרון מיתת שרה:

מהר המוריה בא. מעקדת יצחק שהיה סמוך לזה ודורש סמוכין וכמ"ש ב"ר פר' נ"ח סימן ה':

לך אכל בשמחה לתמך. וס"ד כי כבר רצה אלהים את מעשיך. רצה את קרבנך. ועי' כ"ז בקה"ר פסוק זה באריכות דף ק"ו ב':

ה' כתרים ביום אחד. בסדר עולם סוף פרק ז' איתא ארבעה שמחות ואבל אחד יבמה מלך ובעלה כה"ג אחיה נשיא ובניה סגני כהונה הם נדב ואביהוא ואבילה משני בניה נו"א וי"א אף בן בנה משוח מלחמה זה פנחס וכן בקה"ר פסוק לשחוק אמרתי מהולל דף פ"ז ב' הגי' ד' שמחות וכן בסוף מדרש משלי ד' שמחות וכן בילקוט כאן. וכן העתיק רבינו בחיי ובזבחים ק"ב איתא ה' שמחות וכן בשיר פסוק מי זאת עולה בסופו איתא ה' שמחות שסוברים כיש אומרים שבסדר עולם שהיה פנחס משוח מתחלת הארבעים שנה כמו שהיה במלחמת מדין בסוף הארבעים שנה וסוברים כמ"ש זבחים ק"א שהיה פנחס כהן מתחלתו ומי שסובר ד' שמחות סובר שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי ע"ש בזבחים ק"א וק"ב. ומ"ש שני בניה סגני כהונה כן הגירסא בכל המקומות הנ"ל וכמפורש בסדר צו ובסדר שמיני רק בזבחים ק"ב איתא בנה סגן היינו נדב הבכור. ומה שאמר שראתה אלישבע שמחות ולא אמר על אהרן כי אהרן היה חסיד שבחסידים ולא היה מחזיק טובה לעצמו לשמוח בגדולתו וגדולת בניו שאם היה מחזיק טובה לעצמו ומרגיש בגדולתו לא היה רוה"ק שורה עליו אך אלישבע זהו עבודתה לשמוח בגדולתם אשר ע"פ הש"י ומה שלא חשבו גם אלעזר ואיתמר שהיו ג"כ כהנים כי לא כהנו כ"א אחר מיתת נדב ואביהוא וכמ"ש במדבר ריש ג' וימת נדב ואביהו ויכהן אלעזר ואיתמר אבל לא בחייהם: