פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ז:ט:א

שאני מתעלה בכל האומה. עי' תנחומא פרשת נח סי' יו"ד ב"ר פל"ט סי' ג'. שמ"ר פרשה י"ח סי' ה' באריכות:

הוא אנא חזי. ואיך ראה בביתו הלא הכבשן עמוק וכמ"ש רמיו גו אתון נורא אלא שצף למעלה וראה:

ר' פנחס בשם ר' ראובן. עיין לעיל פסוק עד שהמלך במסבו:

ירד מיכאל. שמ"ר פרשה כ' סימן יו"ד הגי' מסרו למלאך השטן וכו':

פוקו ואתו. והרי הכבשן בעומק בארץ ואין בי פתח רק מלמעלה נותנים בתוכו והיל"ל עלו ואתו אף שצף הכבשן מלמטה ועלה הרי עלה עם הכותלים וכבשן אין לו פתחים ובהכרח שנפרץ כותלי הכבשן ועי' תנחומא נח סי' יו"ד בא"א והיו יכולים לצאת:

שלח למכנש לאחשדרפניא. וחושב כאן שבע מיני ממשלות כשצוה שיבואו בפסוק ב' וכן כשבאו חושב ג"כ הז' הנ"ל ואחר שעלו מן הכבשן בפסוק כ"ז אינו חושב מז' הנ"ל אלא ג' והיכן הם עוד ד' אלא שנשרפו:

אדרגזריא אפרכיא. הדבר נראה לעינים שמ"ש בסמוך אחשדרפניא ר' אחא ורבנן עד קאטליקו מקים מאמר זה הוא כאן קודם אדרגזריא ויבא המאמר כסדר שבא לפרש השבעה מיני שררות והתחיל בסדר הפסוק אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא וכו' שדורש השמות לפי מעשיהם ע"פ מדת ממעל ולפי מה שידעו ביחוסם ושמותם שנקראו כן בעולם:

אין לי בירידתן בעליתן מנין. דעת המדרש להוכיח שאחר שהושלכו וירדו לכבשן האש נשרפו ד' מהז' ממשלות שחשב בפסוק ב' ג' ואח"כ כשחושבים בפסוק כ"ז בעלייתן מכבשן אינו חושב אלא ג' מהם וכצ"ל אלו בירידתן אבל בעלייתן מהו אומר ומתכנשין אחשדרפניא וסיגניא ופחוותא וחסר ד' מהמנויים בפסוק ב' ג' (ומ"ש בפסוק כ"ז והדברי מלכא יתכן דהיינו גדבריא שבפסוק ב' ג' לפי הפשט) וכ"ה בהדיא שמ"ר פרשה י"ח בסי' ד'. וי"א ד' אומות מתו שם בראשונה כשירדו כתיב באדין מתכנשין אחשדרפניא (וחושב שם ז' אומות) וכאן כשעלו באחרונה חסרו ד' ועי' מ"כ:

אתיא ותמהיא. דניאל סוף ג' בפרשה של הצלת חמו"ע מכבשן האש ועז"א די עבד עמי:

כרע בל. והיינו כמ"ש ר"פ זאת קומתך שבימי חמו"ע נכפף יצרה של עבודת כוכבים וע"ז אמר היו עצביהם לחיה ולבהמה וגו' ובפסוק הקודם בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל היינו בנס של חמו"ע וכמ"ש בסוף דרשת הפסוק:

מארבע הרוחות בואי הרוח. ופחי בהרוגים האלו ויחיו. ודורש סמוכים שבפרשה הקודמת כתוב עוד זאת אדרש לבית ישראל שדרש בפסוק הקודם על הצלת חמו"ע מכבשן האש:

אותה הרוח שהפילה. לכאורה היל"ל בהיפך שהרי אצל תה"מ מפורש שהיה ע"י הרוח ואצל הצלם אינו מפורש והיל"ל הרוח שהחיה המתים אותו הרוח שהפיל הצלם ותלה תניא בדלא תניא:

שבת ויוה"כ. צ"ע מנין לו ואולי סמך על פסוק בישעיה כ"ט כ"ב כ"ג לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו וידעו תועי רוח בינה שנדרשו פסוקים אלו על חמו"ע שמסרו עצמם על קדושת שמו יתברך והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו היינו קדושות כפולות קדושת שבת ויוה"כ וידעו תועי רוח בינה שמאסו בעבודת כוכבים כמ"ש בסוף הדרשה ורומז במ"ש לא עתה פניו יחורו אבל יחורו ויתלבנו העונות ביוה"כ:

והוציא בלעו מתוך פיו. כוונתו לפסוק ירמיה נ"א מ"ד והוצאתי בלעו מפיו וכמ"ש ב"ר פרשה ס"ח סי' י"ג וז"ל שעלה והוציא את בלעו מפיו היינו כמ"ש כאן וסלק מסלק והוציא בלעו הוא הציץ ע"ש עוד מעשה אחרת בזה:

שדיך כאשכולות הגפן. האשה שנמשלה לגפן כמ"ש אשתך כגפן פוריה והאשכולות הם הבנים היינו תמר ובניה כמו שכתוב לעיל סוף פסוק הקודם זאת קומתך דמתה לתמר:

לריח שדה של תפוחים. וכמ"ש כריח שדה אשר ברכו ה':