פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ז:י:א

שפתותיהם של אבותיהם. כמ"ש בס"ד דובב שפתי ישנים. ומ"ש של אלו היינו חמו"ע שכמו שפעלו אברהם באור כשדים ויצחק על גבי המזבח של אש:

לאלו שהם ישנים. דורש ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב שפתי דובב ישנים תיבת שפתי דורש ע"פ מדה ט' מנשק שפתותיהם דובב ישנים בעלי דבב לישנים:

ככומר זה. בערוך ערך דבב ב' בשם גמרא יבמות וסנהדרין צ' בכורות ל' ירושלמי שקלים סוף פרק מצרפים שקלים מה כומר זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהם של צדיקים כיון שאומרים הלכה מפיהם שפתותיהם מרחשות עמהם בקבר:

טעמא וריחא בפומיה. וזהו וחכך כיין הטוב וגו' שפתי ישנים: