פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ז:ח:א

שני יצרים. כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם אחרי לבבכם זו מינות ועבודת כוכבים ואחרי עיניכם זו זנות עי' יומא ס"ט ע"ב המעשה באריכות:

אלו מרדכי ואסתר. כמ"ש ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם:

ע"י יחידי. היינו מרדכי לבדו כמ"ש נפל פחד מרדכי עליהם:

וכי מרדכי ואסתר יחידים. שהרי בימיו אנשי כנה"ג ק"כ אנשים ורובן של ישראל צדיקים היו:

שק ואפר יוצע לרבים. שתיבות אלו יוצע לרבים מיותרים שהרי מפורש כתוב אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר ודורש יוצע שהציע והכריע לכף זכות ע"פ רבים שהיו רובם צדיקים כמ"ש אחרי רבים להטות הרי שדברי ר' תנחומא ור' מישא מסייעים לר' בני' שע"י מרדכי ואסתר נעקר יצה"ר של עבודת כוכבים:

ודא מסייע לרבנן. דרשת ר"פ ור"ח:

וזכרו פליטיכם. וס"ד אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סר מעלי (היינו יצר של עבודת כוכבים) ואת עיניהם הזונות (זה יצר הזנות) ומ"ש אשר נשברתי את לבם הזונה היינו ששבר את יצר עבודת כוכבים בימי פליטיכם:

אשר שבו אין כתיב כאן. שבו משמע שהגוים שבו אותם נשבו משמע שהגוים נשבו ונתפסו בעונם כמ"ש בפסוק הסמוך אמרתי אעלה שכמה גוים אבדו שם:

אפרים מה לי עוד לעצבים. לעיל פסוק קורות בתינו ארזים:

אני עניתי. שהתפללו צדיקים על זה ועניתי אותם:

לא אשורנו לא אמרנו שירה. בתמיה כמ"ש ואשורנו שאמרנו שירה היינו שאמרו הלל שכתוב בו פה להם ולא ידברו וגו':

שכפפתי יצרה. כברוש רענן שנכפף כך נכפף אצל מעמד חנניה מישאל ועזריה יצרה של עבודת כוכבים:

א"כ למה. מאחר שנכפף היצה"ר של עבודת כוכבים ועשו תשובה מעבודת כוכבים למה נגזרה עליהם גזירת כליה:

על שעבדו עבודת כוכבים. בימי נ"נ שהכריחם אצל הצלם שישתחוו כולם קודם שנכפף היצה"ר וכמ"ש בסמוך:

ובמלאת הימים האלה. וס"ד עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה משתה שבעת ימים:

אם כרעתכם. מחמת חטא עבודת כוכבים היו מחויבים כליה ואיך נצולו:

כי לא ענה מלבו. הקב"ה לא עינה אותם מלבו רק לפנים כאשר חטאו רק לפנים:

ויגה בני איש. היל"ל ויגה אותנו ע"כ דורש כאלו כתוב בָּנַי איש שאיש הגה בָּנַי:

בשני מקומות. איכה רבתי פסוק כי לא יזנח לעולם ה':

פעלו בלבם. שלבם היה להקב"ה ובפיהם ומעשיהם הודו לנ"נ:

והגה את מכתם. עי' פירושו במ"כ שם באיכה רבתי:

עשרים ושלשה. מרומז במ"ש דניאל ג' ג' באדין מתכנשין אחשדרפניא סיגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא הרי שבעה והכל בלשון רבים הרי י"ד ולקמן בפסוק הסמוך דורש בהדיא שמ"ש וכל שלטוני מדינתא שמרבה שלש דוכסין ואגדיקין ופגמונין הרי י"ז ובפסוק ד' כתיב עוד עממיא אומיא ולשניא כל אחד בלשון רבים שנים עוד ששה הרי כ"ג או בדרך זה בפסוק ב' ז' ובפסוק ג' ז' הרי י"ד וג' שמרבה במ"ש וכל שלטוני מדינתא כנ"ל וג' עממיא אומיא ולשניא ששה הרי כ"ג ומן הסתם שגם מישראל כ"ג:

ועשרים ושלשה מישראל. עשרים השתחוו והג' הם חנניה מישאל ועזריה לא השתחוו:

שלשה שלשה. שהרי מישראל מפורש שלשה חמו"ע ומסתמא כן מכל הגוים:

נסגוד לו או לא. כי הצלם שהקים לא היה עבודת כוכבים גמורה דניאל ג' י"ד לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא דאקמית לא סגדין הרי שהצלם אינו לאלוה ועכ"ז היה נראה כאלוה:

חבי כמעט רגע. שיחביאו עצמם:

שלא נשתייר מיהודה. שלא נשתיירו צדיקים גדולים אלא אלו:

לא חשחין. בפסוק י"ז משמע שבטחו בהש"י שיצילם בוודאי ובפסוק י"ח אמרו והן לא והם ב' כתובים מכחישים ע"כ דורש ומכריע כאן קודם שהשיב להם יחזקאל וכאן אחר שהשיב:

עוד זאת אדרש. ושם כ' אמר חי אני אם אדרש אלא בפניהם וקודם שנתנו נפשם לא רצה להבטיחם אך שלא בפניהם אחר שנתנו נפשם עוד זאת אדרש:

ופזרו עצמן. זה צ"ע מנין לו שלפי פשט הכתוב משמע שאמר כן בפני נ"נ אולי דעת חז"ל שעונש האתון נורא הוא על שלא יפלו ויסגדו אך על ההעזה לומר לו כן בפניו בוודאי היה מייסר אותם תחלה ביסורים קשים ומכריחם שישתחוו ע"כ בהכרח לומר שאמרו שלא בפניו:

כמין טלנס כו' כמין אוקיי. לא מצאתי פירושם לא בערוך ולא במ"ע וצ"ע: