פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ד:ה:א

הודן והדרן וכו' נוין. צ"ע להבדיל מהו הוד והדר ומהו נויה ומהו שבחה שלפי הנראה הכל אחד ובמדרש שמואל פרשה ט"ו שם הגירסא מה השדים הודן של אשה כך משה ואהרן שבחן של ישראל. ויתכן שהמדרש שדרכו להעתיק משאר המדרשים הביא כמה מיני נוסחאות כפי שמצא וכוונה אחת להם:

מלאים חלב. להניק את הולד ואינה מחזקת לעצמה:

שהאשה אוכלת התינוק אוכל. בא לרמוז אעפ"י שכל מה שהאשה אוכלת נעשה מהמאכל חלב וטעם החלב מעין טעם המאכל עכ"ז אינה דומה להמאכל עצמו כך משה אע"פ שמסר לאהרן כל מה ששמע מפי השי"ת עכ"ז לא היה באפשרי למסור לו כל השגתו וכמ"ש לא כן עבדי משה וגו' ומראה ולא בחידות ואהרן לא ידע זה עד שהודיעו השם יתברך בפסוק זה לא כן עבדי משה וגו' וכש"כ בני אהרן וכש"כ הזקנים וכש"כ כל ישראל ותפס אהרן לרבותא:

ויגד משה לאהרן את כל וגו'. ואף שכאן מדבר מהשליחות ולא מהתורה דורש תיבת כל שכל דבור ששמע משה מסר תמיד לאהרן:

הוא משה ואהרן. פעם מקדים משה לאהרן ופעם מקדים אהרן למשה להגיד ששניהם שקולין ואע"פ שאינם שווים ועיין ב"ר סוף פרשה א' מ"ש בפירושו שם ובכל מקום שכתוב שני פי' שניהם שווים שני המאורות שני שעירים שני כבשים כמ"ש בת"כ וכן כאן:

ונתנם בכף מאזנים. ועכ"ז יתכן שזו יקרה מזו באיכותה:

ושלחו הרופאים. כאשר שמעתי שהיה איש אחד חולה שהיה מימי רגליו מתוקים ורבים והיו הרופאים לוקחים אותם לרפואות וכן יתכן כאן:

ארוכה ומרפא רפאתים. דורש כופל ויתור לשון של רפואה והיה די שיאמר הנני מרפא אותם אלא ה"פ הנני מכין לה ארוכה ומרפא קודם המכה ואח"כ ורפאתי בעת הרפואה:

כרפאי לישראל. וס"ד ונגלה עון אפרים תחלה אני מכין רפואה ואח"כ ונגלה עון אפרים היא המכה:

נגוף ע"י אהרן. דרש אחרת שדרשה הא' שאצל מצרים הקדים תחלה המכה ואח"כ הרפואה והדרשה הב' נגוף ע"י אהרן כמ"ש אצל צפרדע הנני אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים וכתיב שם ויט אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע וגו' ומשה רפא המכה כמ"ש ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים וגו' וימותו הצפרדעים:

ה' אשר עשה את משה ואת אהרן. וס"ד ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים שלצורך זה ברא אותם שהרי כתיב אחריו וישלח ה' את משה ואהרן ויוציאו וגו' ומהו אשר עשה אלא כנ"ל: