פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ד:ה:ב

דדן נסתם. כיון שאחד פוסק מלינק פוסק גם השני וכשפוסקים מלינק אז גם החלב פוסק:

שלשת הרועים. שלשתם רעו ופרנסו את ישראל כמ"ש בסמוך וכמ"ש נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן וכן מרים וכמ"ש מיכה ו' ואשלח לפניך את נשה אהרן ומרים ומשה נקרא רועה כמ"ש ישעיה ס"ג י"א משה עמו איה המעלם מים את רועה צאנו:

נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם. הם הגדולים של ישראל שנאספו לעמים יחד:

ר' יוסי אמר. סדר עולם פרק יו"ד וסתם סדר עולם ר' יוסי ע"כ אומר ר' יוסי אומר וכ"ה בתענית ט' וילקוט זכריה י"א והוא פירוש אחר לבד מ"ש בירח אחד נגזר עליהם:

לא מקום זרע. שכתוב שם ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה וירב העם וגו' לא מקום זרע וגו' והלא היה זה בסוף ארבעים שהלכו במדבר ציה וערבה ולא זרעו ולא נטעו ולמה אמרו דווקא כאן אלא כ"ז שהיה הבאר של מרים כל מקום שבאו היה הבאר מעלה להם כל אלו זרע תאנה גפן ורמון וכמ"ש ביחזקאל מ"ז י"ב במים שלעתיד וכן כאן כמ"ש ואשר להיות כבר היה ועיין לקמן סוף פסוק גן נעול ושלחיך:

נסתלקו שלשתן. וזהו בירח אחד:

והיכן היה מרעיתן. של יוכבד ומרים נ"ל שטוב להגיה בשושנים וכלשון הפסוק הרועים בשושנים וכמ"ש תחת התפוח עוררתיך וכמ"ש כצמח השדה נתתיך שהיו יולדות בשדה מקום צמחים ושושנים במצרים ומ"ש עד ים סוף צ"ע ואולי מרומז בדרך גז"ש בתיבת שושנים וכמ"ש בתהלים ריש ס"ט למנצח על שושנים הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש שדרשו על נחשון שאמר כן בשעה שקפץ בים וכמ"ש בילקוט על שושנים נעשו על הים שושנים אימתי הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש: