פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ד:ד:א

כמגדל דויד. ולא מצינו בתנ"ך מקום שנקרא מגדל דוד ע"כ דורש כמגדל נוטריקון כמה שגידל ושייך לפסוק הקודם שדרשו על ביזת הים ועל שירת הים וע"ז אמר כאשר גידל אתכם דוד שסיפר הנסים של הים וסיפר השירה שאמרתם וכמ"ש במזמור ע"ד אתה פוררת בעזך ים וגו' ובמזמור ק"ו ויגער בים סוף ויחרב וגו' עד ויאמינו בדבריו וישירו תהלתו וזה צוארך. השירה שאמרו בצוארם וכדומה במזמורים אחרים ולכולם כוון המדרש אע"פ שלא הביא אלא פסוק לגוזר כי הביא פסוק של תהלים קל"ו שנקרא במשנה הלל הגדול וזהו כמגדל כמו שגידל בהלל הגדול וכן בדרשה שעל מדין וסיחון מלך האמורי וכן בדרשה שעל הירדן למכה מלכים גדולים מטעם הנ"ל רק בדרשה שעל מ"ת לא נזכר בהלל הגדול ע"כ הביא מתהלים ס"ח ודו"ק:

אדם הראשון. היינו מזמור קל"ט אחור וקדם צרתני וכל המזמור שם עי' ב"ר ריש פ"ח ואברהם היינו מזמור פ"ט משכיל לאיתן האזרחי וכמ"ש שמ"ר פכ"ז סוף סי' ו' איתן מושבך כאברהם וכמ"ש ר"ה פ"א ירח האיתנים איתני עולם שעל כן פתח חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך שאברהם מדתו חסד כמ"ש חסד לאברהם וזהו כי אמרתי עולם חסד יבנה והוא הודיע אמונת השי"ת בעולם וזהו לדור ודור אודיע אמונתך בפי (שעל זה רמזו חז"ל מרגלית טובה היתה תלויה על צווארו של א"א וכשמת תלאה בגלגל חמה שתחלה אמר אודיע אמונתך בפי ואח"כ אמר שמים תכין אמונתך בהם והפסוק הב' מפרש לפסוק הא' חסדי ה' כשאמרתי עולם חסד יבנה לדור ודור אודיע אמונתך שמים תכין בהם). משה כמ"ש מזמור צ' תפלה למשה שלמה כמ"ש מזמור ע"ב לשלמה וגו':

רב אמר אסף. וכו' עי' ויק"ר פרשה י"ז סי' א' קה"ר פסוק טובה חכמה מגבורה וכו' עשרה שליטים וכצ"ל אסף הימן וידותון ג' ושלשה בני קרח אחד וכ"ה בקה"ר שם:

ור' יוחנן וכו'. ושלשה בני קרח א' תיבת אחד שאצל בני קרח מיותר וט"ס:

רב אמר אסף והימן וירותון. ג' שנזכרים בד"ה א' כ"ה ו' הנה אסף יש הרבה בספר תהלים מזמור לאסף משכיל לאסף. הימן כמ"ש תהלים פ"ח למנצח לבני קרח למנצח על מחלת לענות משכיל להימן האזרחי. וידותון היינו מ"ש תהלים ע"ז למנצח על ידותון לאסף מזמור וכולם נקראו נביאים בד"ה א' ריש כ"ה פסוק ב' על ידי אסף הניבא על ידי המלך ושם פסוק ג' לידותון הניבא על הודות והלל לה' ושם פסוק ה' להימן חוזה המלך בדברי האלהים. ובני קרח הם המפורשים בתורה ריש פ' וארא ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף ובד"ה א' ו' בן אביסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל ואחיו אסף העומד וגו' עד גרשון בן לוי הרי שאסף שחושב כאן מפורש בו שאינו אביסף שאביסף מבני קרח בן יצהר בן קהת ואסף מפורש בו שהיה מבני גרשון ובד"ה א' ט' י"ט כתוב ושלום בן קורא בן אביסף בן קרח ועליו מפורש בד"ה א' ריש כ"ו למחלקות לשוערים לקרחים משלמיהו בן קורא מן בני אסף הרי לנו מבואר שהיו שני אסף אחד אסף הוא אביסף ואביאסף בן קרח ואחיו אסף בן ברכיהו מבני גרשון ואסף של ד"ה א' כ"ה ב' אסף הניבא על ידי המלך הוא אסף בן ברכיהו הנזכר בד"ה א' ו' אך אסף הנזכר בתהלים הרבה פעמים בזה פליגי רב ור"י דרב סובר שאסף של תהלים הוא אסף בן ברכיה הנביא מבני גרשון כנ"ל לכך חושב אסף הימן וידותון לשלשה ובני קרח שבתהלים כמה פעמים שהם אחד שבכללם ג"כ אסף בן קרח ור' יוחנן סובר שאסף סתם של תהלים הוא בן קרח וע"י שהיה בן תורה יותר מאחיו זכה עם אחיו וזכה בעצמו ביחוד יותר מאחיו וע"כ חושב בני קרח שלשה ואסף הימן וידותון אחד אסף כבר נחשב בבני קרח וידותון לדרשה על הדתות והדינים ואין לחשוב אלא הימן ודורש שבתהלים ל"ט כתוב למנצח לידותון היינו ידותון שנזכר בדה"א כ"ה ובתהלים ס"ב למנצח על ידותון מזמור לדוד ובתהלים ע"ז למנצח על ידותון לאסף מזמור ואם פי' ידותון הנביא איך אמר על ידותון והם ב' כתובים מכחישים ע"כ דורש ר"י ומכריע על ידותון על הדתות והדינים וגם במקום שכתוב לידותון ג"כ פירושו על הדתות והדתים וא"כ סובר שידותון הנביא לא נזכר בתהלים וזהו שאמר שאסף והימן וידותון שנזכרו בדה"א כ"ה ו' אסף וידותון והימן בד"ה נחשבים לשלשה ובתהלים אינן נחשבים אלא לאחד ומ"ש רב אמר לידותון הנבא על הדתות והדינין שעברו עליו ועל ישראל וכן בדברי ר' יוחנן בדברי רב הוא טעות וצ"ל כמ"ש בקה"ר שם רב אמר לידותון ממש פי' כשמו הנ"ל וכן בתהלים ל"ט למנצח לידותון. לידותון הנבא כנ"ל ור' יוחנן דורש על הדתות והדינים ויתכן שגם רב סובר שבמקום שכתוב על ידותון פי' ג"כ על הדתות והדינים אך במקום שכתוב לידותון בזה פליגי ודוק מאד שבאלו הגהות והביאורים מבואר המאמר הסתום הזה באר היטב ומ"ש שהעשירי הוא עזרא אינו מבואר מנין לו ויתכן על מזמור קל"ג על נהרות בבל שם ישבנו וכמ"ש עזרא ח' ט"ו ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם וזהו שם ישבנו כי בימי דוד וכל הנזכרים לא ישבו על נהרות בבל ולא חרב ציון בימיהם אלא הנביא עזרא שהיה אח"כ אמר כן ברוה"ק כך נראה לי. ומה שהסכימו על חשבון עשרה מבואר במדרש קהלת שם על פסוק החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים שהם יו"ד הנ"ל. וגם דוד בכלל עשרה אלא שהוא הנבחר מכולם לענין הזמירות:

אלף המגן. חוזר לדרשת פסוק כמגדל דויד לענין ביזת הים והשירה. אלף כמ"ש שש מאות אלף רגלי. המגן שהגנתי עליהם בים תלוי עליו על האלף אותו שכתוב בו דבר צוה לאלף דור היינו התורה על ידי משה וכמ"ש מדרש קהלת פסוק אדם אחד מאלף:

ר' יוחנן פתר קרייה. הנך יפה וגו' מבעד לצמתך שערך כעדר העזים:

לא היו עומרים באלירא. בשמחה ובריוח שתיבת מבעד פי' ריוח בלשון ערבי כדלעיל סוף פסוק הנך יפה ופי' במקום שהיה להם לעמוד בריוח עמדו בצמצום שהיו דוחקים עצמם להתקרב להר סיני ואח"כ וינועו ויעמדו מרחוק היו דוחקים עצמם לאחוריהם מגודל היראה האשות והקולות:

ר' אבא בר כהנא. המאמרים מחולפים תחלה מאמר ריב"ל הסמוך גל ועד לאהל מועד על זה מביא דברי ר' אבא בר כהנא:

דאתנהרתון מן גוויי'. לפרש מ"ש שגלשו מהר גלעד וכבר מבואר לעיל:

מילין קציבין. מנוים במנין וקצבה:

שעיר עזים אחד לחטאת. במוסף ר"ח. ושעיר חטאת אחד במוסף של יום ראשון של פסח ובכל מוסף בסדר פנחס כתוב בלשון אחר אצל השעיר של חטאת רק בעצרת הוא חג השבועות שבו נתנה התורה כתוב וביום הבכורים וגו' שעיר עזים אחד לכפר עליכם ולא נזכר חטאת בפירוש והוא ע"פ מדה ט"ז מיוחד במקומו שלא היה להם בעת מ"ת חטא ועון וכמ"ש ויחן שם ישראל נגד ההר לשון יחיד שנעשו כולם כאיש אחד שעשו שלום ביניהם ובין אביהם שבשמים וכמ"ש במכילתא פסוק זה הובא ברש"י:

לכל אחד ואחד מישראל. וזהו שכולם מתאימות ס"ר מלה"ש עם ס"ר ישראל שנתאמו ונתיחדו יחד עי' שמ"ר פרשה מ"ה סי' ב' וש"נ ומבואר ועי' פתיחתא כ"ד דאיכה רבתי:

מוסר פתח. כמפורש בילקוט חבקוק פסוק ראה ויתר:

ויען העם קול אחד. סוף משפטים וכמ"ש רש"י שם שפרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות שאמר כל אשר דבר ה' נעשה ושם מפורש שאח"כ אמרו נעשה ונשמע:

וישמע ה' את קול דבריכם. שאמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה קרב אתה ושמע וגו' וע"ז כתוב וישמע ה' את קול דבריכם פי' שקבל דבריהם וכתוב שם הטיבו כל אשר דברו:

הטבה כהטבת נרות. עי' לעיל פסוק יונתי באמצע ושם מבואר:

שאין ת"ל זה סיני. צ"ע שאינו דורש על זה כלום ויתכן שבא להעיר על מ"ש בתהלים ס"ח ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלהים זה סיני וכי סיני אלהים הוא וזהו שאמר שאין ת"ל זה סיני כאן ועל זה הביא הפסוק משופטים ה' הרים נזלו מפני ה' זה סיני וכאן פי' הרים נזלו מפני ה' איזה הרים זה סיני דרך כלל ופרט וכמפורש בתורה ויחרד כל ההר מאד וכן כאן בתהלים ס"ח מדה ל"א ע"פ מדה י"ז כאלו כתוב ארץ רעשה זה סיני ובשופטים ע"כ ע"פ כלל ופרט הרים נזלו מפני ה' איזה הרים נזלו זה סיני מפני ה' אלהי ישראל על שהוא אלהי ישראל ביחוד ומזה למדתי שגם מ"ש בתהלים שם בצאתך לפני עמך בצעדך ע"פ מדה י"ז כמ"ש בשופטים שם ה' בצאתך משעיר בצעדך משדי אדום ושני הפסוקים למדים זה מזה מה שחסר כאן מילא כאן ודוק והיה נכון להגיה מ"ש שאין ת"ל זה סיני בשורה הקודמת בפסוק של תהלים: