פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה א:ב:ו

תמן תנינן. ע"א פרק ב' משנה ה':

שורפה חיה. ולא הודו לו אבל אמרו לו לא נהנין ולא מועלין. אמר להם מפני שמעמידין אותה בקיבת עגל עובד כוכבים א"ל א"כ למה לא אסרו בהנייה כ"ה לשון המשנה ומ"ש ומהו שורפה וכו' עד ולא מועיל לשון המדרש מהגמרא וכאן בשיבוש וחסר ועי' במשנה רק מה ששייך כאן ה"ג גרסינן במשנה או דודיך מיין א"ל כי טובים דודייך א"ל אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים:

שבקרוב אסרוה. בתוך י"ב חודש:

ר' ישמעאל בר נחמן. צ"ל ר' שמואל בר' נחמן:

כבשים ללבושיך. משלי כ"ז ובפסוקים הקודמים ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים כי לא לעולם חוסן וגו' פשט המשל מבואר והנמשל על הרב עם התלמידים שישגיח עליהם איך יצליחו בתורה שמלמדם ולא להתגאות מהם וזהו שאמר כי לא לעולם חוסן וגו' (ובזה ניחא מ"ש בגמרא רב כי ראה אמבוה דאזיל אבתריה אמר כי לא לעולם חוסן וד"ל) וע"ז אמר כבשים ללבושיך. ולפי הפשט היל"ל עור כבשים ע"כ דורש א"ת כבשים אלא כבשים ודורש הקרי והכתיב יחד אם תלמידיך קטנים ככבשים תהיה מכבשם ומכסה מהם בלבושיך ומ"ש תחלה גלה חציר וגו' פי' בנמשל מגלה ומסדר להם ההלכות המגולות כחציר ודשא ועשב אך דברים מכוסים תכסה מהם ועי' מ"כ:

אם להפליגו. מה ששאל ר"י לר' ישמעאל איך קורא פסוק כי טובים היתה כוונתו רק שיסיח דעתו משאלתו של גבינות וישים עינינו בפסוק זה למה דלג לשיר השירים ולא שאלו פסוק בתורה ויותר היה מפליגו אם היה שואלו מחמש הכרעות שבתורה שהוא מקום עיון בחמש פסוקים יחד אלא שהכוונה שהשיבו מפסוק זה שיש בו ראיה לענין ששאלו והשיבו שדברי סופרים חביבים מדברי תורה וצריכים לדקדק בגילוים לגלות:

שאת אם לא תטיב. כצ"ל וכו' ועי' ב"ר פ' כ"ב סי' ו' ומש"ש וכאן חסר עי' מ"כ ועי' ב"ר פ' פ' סי' ו' ומש"ש:

או כשמעם באו מן השדה. שם הגירסא או כשמעם ויתעצבו וכצ"ל כאן:

ואותי צוה ה'. דברים ד' י"ד וס"ד ללמד אתכם ותיבת ואותי מיותר הרי הוא המדבר והמלמד כל התורה אלא ללמד שאותי צוה לעצמי ולא ללמד אתכם. וזהו כוונת הירושלמי במ"ש אותי אותי צוה שלא ללמד ואותי צוה ללמד. שמ"ש ואותי צוה ה' שייך גם למ"ש בס"ד ללמד אתכם:

שמשיקים אותם על פה. עי' מ"כ ויתכן שמרומזים כאן בפסוקים ישקני מנשיקות פיהו בדברים שמשיקים על הפה ואינם מגלים בגזירות חכמים כי טובים דודיך מיין ויש דברים לריח שמניך טוב שמן תורק שמך לכל שידעו הכל:

בלבי צפנתי. תהלים קי"ט משמע שלא לגלות לאחרים ושם בפסוק אחר בשפתי ספרתי לאחרים בכ"מ והכריע כנ"ל יש דברים שמגלים ויש דברים שאינם מגלים הרי נתקיימו שני הכתובים ומ"ש אלא כל זמן שהיה עירא היאירי דרשה אחרת היא להכריע כתובים אלו:

עירא היאירי. שמואל ב' סוף כ' וגם עירא היאירי היה כהן לדוד וסוברים חז"ל שכוונת הפסוק כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא כך עירא לדוד: