פירוש מהרז״ו על שמות רבה ח:א

שאו שערים. וס"ד ויבא מלך הכבוד וכמ"ש בסוף הסימן:

עשה ארון של י' אמות. בתנחומא כל הפרשה בסי' ז' וז"ל. עשה ארון של י' אמות והכניס את הארון ונשא אותו. פי' שהכניס ארון של משה לארון שעשה. ויתכן שהכניס לתוכו הארון עם הכפורת והכרובים. ומן הסתם היו הכרובים פורשי כנפים מקיר לקיר כמו שמפורש במלכים א' ו' אצל הכרובים של בהמ"ק וכמ"ש סוכה (דף ה' ב') דיליף כרובים של משכן מכרובים של בהמ"ק לענין גובה וכן לענין רוחב הכנפים כנ"ל. ומדת ק"ק של אוה"מ היה עשר על עשר ומצאתי בברייתא דמלאכת המשכן פרק ו' וז"ל אע"פ שעשה שלמה תבנית כל הכלים תבנית הארון לא עשה אלא הכניס הארון של משה לבד. והביא ראיה מפסוק של ד"ה ב' ה' וישאו הלוים את הארון ונו' ואת אהל מועד עכ"ל ובשבת דף ל' שדבקו שערים. וכן הוא במ"ר פ' י"ד סי"ג. ועי' מדרש תהלים כ"ד וצע"ג שם ובמ"ר פ' ט"ו סי' י"ג שהיו השערים שפלים. וכן הגירסא בתנחומא בהעלותך סי' ט' ובקה"ר פסוק וטוב משניהם שיטה רביעית על ירידת האש. הרי ד' שיטות שהוצרך להתפלל:

ועוד שהיו טוענים. שהיו הטוענים אותו בצדי הארון וצריכים ריוח יותר:

חיה דוד וכו'. ובקהלת רבה שם איתא ר' יודא וכו' הוא שדוד אומר בפיו ה' העלית מן שאול נפשי. וכתוב אחד אומר ה' אלהים אל תשב פני משיחך דהוא קיים קדמך וכו' ע"ש ופסוק ה' העלית כו' כתוב אחר פסוק מזמור שיר חנוכת הבית לדוד על שתשב לבנותו נקרא על שמו כמ"ש במדרש תהלים שם ובכמה מקומות ואז היה מ"ש העלית מן שאול נפשי חייתני:

מיד נענה וכו' ואש ירדה. צ"ע שפתח בשערים שדבקו זה בזה וסיים באש שירדה והענין שעיקר הדרשה על מ"ש בד"ה ב' ה'. קודם התפלה ויביאו הכהנים את ארון וגו' אל מקומו וגו' עד ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן. ובסוף התפלה אמר ועתה קומה ה' לנוחך אתה וארון עוזך וגו' הרי שלא באה השכינה והארון למנוחת הק"ק והתפנל שיבא והם בכ"מ ע"כ דרשו והכריעו ע"פ מדה ל"א שהכנסת הארון לק"ק היה אחר התפלה והשראת השכינה וכבוד ה' והענן וחאש מן השמים על המזבח הכל תלוי בהכנסת הארון לק"ק למנוחתו וכמו שהיה באוה"מ במדבר. ועי' מ"ש במ"ר פר' י"ד סי"ג:

ושבה אני. עי' לקמן פ' מ"ד סי"ב בא"א:

התחיל שלמה אומר. היינו כשאומר קומה ה' לנוחך אתה וארון עוזך אז אמר שאו שערים ראשיכם וגו' ויבא שעדיין לא בא:

אמרו השערים. מה שדלג כאן הפסוקים פירשתי טוב טעם במ"ר פר' ט"ו סימן י"ג:

למה קרא להקב"ה. עיין כל זה באגדת בראשית פרק מ"ט וכמ"ש אבות פרק ד' איזה מכובד המכבד את הבריות וזה מ"ש חולק כבוד ליראיו:

אין רוכבים ואין יושבים. בתנחומא וילקוט כאן חושבם אחד אחד. ועי' במ"ר פ' ט"ו סי' י"ג בקיצור ד' דוגמאות וב' מהם בא"א:

הושיב לשלמה. עי' לקמן פ' ט"ו סי' כ"ו באריכות:

ויקח משה את מטה. שמות ד' כ':

ראשו כתם פז. איזה דמיון ושבח הוא לראש שהוא מפז ע"כ דורש אא"ע לראשו ת"ע לעטרה שבראשו וע"פ מדה י"ז שהעטרה הוא מפז:

בשמו אגוסטא ובילקוט כאן גורס גם בסיליוס ועי' מ"ש בזה בב"ר פ"ח סי' י':

אלהים לפרעה. וחותם בתנחומא הוי"ה צבאות הוא מלך הכבוד סלה שהוא חולק כבוד ליראיו: בתחומא הביא עוד הפעם ראה נתתיך וגו':

לי יאורי. עי' לעיל פ"ה סי' י"ד:

שזה אלוה. עי' ילקוט סוף שמות. ובילקוט וארא על פסוק קח את מטך. והוא ממדרש אותיות דר"ע אות ק' מגודל המורא והפחד שנפל על פרעה מדמות משה ואהרן שנדמו לו כמלאכים ושם דברים נפלאים מאד: