פירוש מהרז״ו על שמות רבה ה:יד

ובאת אתה וזקני ישראל. אל מלך מצרים. שמות ג' פסוק י"ח הרי שנצטוו שגם הזקנים יבואו אל מלך מצרים. ותיבת ואחר מיותר שהיל"ל ויבואו משה ואהרן אלא שאחר ההליכה עמהם באו לבדם ועיין תנחומא כאן סי' כ"ד:

א"ר חייא ב"ר אבא. באותיות דר' עקיבא אות ק' באיזה שנוים. תנחומא פר' וארא סימן ה' כל הענין:

פרוזכוטי. פי' במ"ע יום שלוחים היו המלכים משלחים לבקש שלומו:

דוראות. מלשון דורון ופי' מתנות:

והיו מעטרין אותו. בתנחומא הנ"ל הגירסא מעטרין אותו קוזמיקרטור על כל המלכים. ופי' תופס העולם. ובתנחומא הגי' נכנסו עבדיו ואמרו לו זקנים עומדים על הפתח אמר להם יש להם עטרות אמרו לו לאו אמר להם באחרונה יכנסו נמצאו עומדים לפני פרעה. וזה מרומז במ"ש ואחר באו משה ואהרן אל פרעה וגו' כה אמר ה' וגו' פי' שקודם לכן אמרו אחרים בשם אלהים אחרים ובעטרות ואח"כ אמרו משה ואהרן בלא עטרות בשם ה'. וע' לקמן פ' ט"ו סי' י"א כי כן הוא וזה ע"פ מדה ט':

חפשתי בבית גנזי. זה מרומז במ"ש מי ה' משמע שהיה מסופק ושואל ומחפש ואח"כ אמר לא ידעתי את ה' אחר שחפש ולא מצא:

הוא אלהים חיים. ירמיה י' י':

נוטה שמים ויוסד ארץ. ישעיה נ"א י':

חוצב להבות אש. תהלים כ"ט:

מפרק הרים ומשבר סלעים. מ"א י"ט:

חרבו ברק. דברים ל"ב אם שנותי ברק חרבי:

יוצר הרים. עמוס ד' י"ב:

מכסה הרים בעשבים. בתנחומא הגירסא מכסה שמים בעבים תהלים קמ"ז:

לי יאורי. ע' לקמן פ"ח ר"ס ב' ופ' י' ס"ס ב' ורישא דקרא הנני אליך פרעה מלך מצרים וגו' אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני ואימת אמר היינו בעת שאמר מי ה' וגו':

בן החכמים אני. הנביא אומר בשם ה' שמתמה איך תאמרו עלי שאני בן חכמים וכו' והרמז שהיה זה אצל תשובת משה מ"ש שם בישעיה י"ט קודם פסוק אך אוילים וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה ומלך עז ימשל בם שנדרש במדרש הובא בילקוט על משה שהוא מלך עוז מלכה של תורה:

ואבדה חכמת חכמיו. ע' מ"כ וכאן הכוונה שבפרשה הנ"ל כתוב בדומה לזה ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע. וכן אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה וגו':

השיבם אלוה שלכם. יתכן שהוא עוד העתקה ממקום אחר שכבר אמר מה שהשיב:

מ"י אתה לוקה. גמטריא ע"פ מדת ממעל ומנגד כמ"ש כל זה באגדת פסח והוא מהמכילתא בשלח פסוק ויושע דעת ר' יוסי הגלילי:

ויאסרו החרטומים. אצל מכת כינים שמות ח' ט"ו ונדרש ע"פ מדה כ"ה שמכת כינים יצא מן הכלל שהיה באצבע ללמד על כל המכות שהיו באצבע וצ"ע שהרי גם במצרים כתוב יד כמ"ש שמות ז' ד' ונתתי את ידי במצרים ובפסוק ה' בנטותי את ידי על מצרים. וכמ"ש הנה יד ה' הויה וי"ל שדורש מדה ט"ו שבמצרים כתוב יד כנ"ל וכתיב אצבע והכריע מפסוק וירא ישראל את היד הגדולה שאצל הים היה ביד של חמש אצבעות ועשה כביכול בכל היד אך במצרים היה עיקר העשיה באצבע שגם למעשה אצבע אחד צריך לטלטל כל היד ועי' לקמן פר' כ"ג סי' ט' הלימוד בא"א גם יתכן שהדרשה ע"פ גז"ש דכאן כתיב אצבע אלהים ואצל הלוחות כתיב כתובים באצבע אלהים מה שם עשר אף כאן עשר. ועיקר הדרשה על שכתוב מי ה' אשר אשמע בקולו ולא אמר לא אשמע בקולו ודורש שפיו הכשילו שע"י מי אשמע בקולו על פי גמטריא ע"י חמשים או ע"י סירוס אותיות מי ים שהוא בכלל מדה ל"א בין בפסוקים או בתיבות או באותיות בכדי שיבא תיבת אשמע כמשמעו שישמע. וגירסת התנחומא הים סוף עתיד להודיעך מי ה' וכמ"ש בריש בשלח אצל הים וידעו מצרים כי אני ה':

אתה אמרת. לקמן פ"כ ס"ס י' מכילתא ריש בשלח ותנחומא כאן:

וגם את ישראל לא אשלח. כאן חסר וגירסת התנחומא אתה אמרת וגם את ישראל לא אשלח מחר אתה בידך תאחוז ביד כל אחד ואחד ותאמר לכו לשלום גם צאנכם גם בקרכם קחו ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם לכך נאמר ויהי בשלח פרעה:

אלו היה שם אותו ישראל. שהיל"ל וגם את בני ישראל לא אשלח ותיבת גם מיותר ע"כ דורש על ישראל סבא אבינו העיקר של בני ישראל וגם ישראל עצמו. וזה ע"פ מדה ט' ומדה א':