פירוש מהרז״ו על שמות רבה מא:ז

והלוחות מעשה אלהים. המדרש עומד כאן בתורה בסוף ל"א ומצרף לכאן מ"ש להלן ל"ב ט"ו וזה ע"פ מדה ל"ב לדעת רבנן בריש ס"ה:

נזוף וכו' שנאמר והלוחות וגו' כמ"ש. בתנחומא כאן סימן ט"ז על זה כאדם שאומר לחבירו מה מלאכתו של זה כסף נבחר כך מלאכתו של הקב"ה עוסק בתורה וזהו מעשה אלהים המה וע' מ"כ:

א"ת חרות אלא חרות. לעיל ריש פ' ל"ב לקמן פנ"א ס"א אבות ריש פרק ו' ויק"ר פ' י"ח ס"ד במ"ר פ' י' ס"ח פר' ט"ז סי' כ"ד. שי"ר פסוק שימני כחותם תנחומא כאן סימן ט"ז:

אלא חירות מן גליות. אם היו שומרים את התורה וריב ומצה לא היה ביניהם ולא רדפו אחרי המותרות ובשרירות לבם לא הלכו. אז לא הדיפם ה' מארצם אשר נתן לאבותיהם:

כי בושש באו שש. תנחומא כאן סימן י"ט כל הענין כי בתורה לא נמצא תיבה זו רק בלשון איחור ולא אחר הנער לא תאחר לשלמו רק כאן כתוב כי בושש ע"כ דורש מדה ט"ז שכאן הוצרך לכתוב תיבה זו על האיחור לגלות כמה איחרו ע"פ נוטריקון באו שש ועיין לעיל פרשה ל"ו סימן ב' בראשית רבה ס"פ י"ח:

למ' יום. והמתינו ביום המ' עד חצות ולא רצו להמתין יותר:

כי זה משה האיש. עי' לעיל פט"ו ריש פרשה כ"ח שבמקום שכתוב זה מורה באצבע הוא וכאן הראו עליו באצבע הרי לא היה לפניהם ע"כ בהכרח שהטעה אותם השטן והראו עליו:

עמד עליהם חור. ע' פר"א פרק מ"ד באריכות לקמן סוף פנ"א ויק"ר פ"י בס"א:

קציעי צואריא. מורדים מחוייבי מיתה ושחיטה לחתוך הצואר או שפירושו אנשים בלא ראש:

עמדו עליו והרגוהו. לקמן ריש פ' מ"ב ופמ"ח ריש ס"ג ע' מש"ש וביתר ביאור במ"ר פ' ט"ו סי' כ"א:

ויבן מזבח לפניו. משמע שהתפעל אהרן על שראה שיצא העגל וראה שנכון לבנות מזבח לפני העגל חלילה ואח"כ אמר ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר ולא לעגל והם ב' כתובים מכחישים והכריע ע"פ מדה ל"א ומדת ממעל וירא מלשון יראה ויבן מלשון בינה וע' ב"ר פ' ל"ד ס"ס ח' וא"ת מזבח אלא מהזבוח. ובתנחומא כאן איתא שהיה ירא שאם יהרגו גם אותו לא יהיה להם תקנה וכמ"ש ויק"ר פר' י' ס"א ע"ש ע"פ מדה ל"א מקומו קודם פסוק ויאמר אליהם פרקו נזמי וגו':

ד"א ויבן מזבח. ע' ויק"ר שם גי' אחרת:

אין כבודו של מזבח. עי' לעיל פר' ל"ז ס"ב אני כהן:

אבן השכימו. בהשכמה אחת השתיתו ע"פ גז"ש בעגל:

שאתה מוצא ישיבה. סנהדרין (ק"ו א'). פר"א פרק מ"ז ב"ר פ' ל"ח ס"ז ועי' מש"ש בפר' ל"ט ס"ח. ספרי סוף פ' בלק:

ויהיו המתים. במגפה ארבעה ועשרים אלף:

ומצא מלאכי חבלה. לקמן פמ"ב ס"ד ד"ר פ"ג סי' י"א פר"א פרק מ"ה:

נתיירא מהם ולא ירד כמ"ש כי יגורתי. משמע שסובר שמ"ש כי יגורתי בדברים ט' הוא טעם שלא יכול לירד ובכתוב מפורש ואתנפל וגו' כי יגורתי שעל שירא מן האף והחמה ע"כ התפלל. אך הענין בזה שהוקשה להמדרש שכתוב שם ואתנפל לפני ה' על כל חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו הרי מבואר שטעם התפלה על שחטאו והכעיסו אף אם לא היה מתיירא מפני מלאכי חבלה האף והחמה ומה זה שכתוב כי יגורתי ע"כ דורש שהוא נתינת טעם על עצמו שעל שהיה מתיירא מהאף וכו' ע"כ לא יכול לירד ע"כ בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"א שפסוק כי יגורתי מקומו מיד אחר מ"ש שם קום רד מהר מזה שם בדברים ט' פסוק י"ב:

מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. בפסוק הקודם צורר מים בעביו ולא נבקע ענן תחתם מאחז פני כסא וכו' ודורש על שנכנס בענן הוא משה כמ"ש בסוף משפטים ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. ועל שכתוב ולא נבקע ענן תחתם שהיה ראוי שיבקע ויצא מתוכו ולא נבקע וע"כ מאחז פני כסא. וע' שבת (פ"ח ב'). פסיקתא סוף פר' כ' שזה היה בעת מתן תורה אך בכאן ולקמן פמ"ב ס"ס ד'. ובד"ר פ"ג סי' י"א שזה היה בחטא העגל:

פרש והגין עליו. ע' לקמן פמ"ב ס"ס ד' מהו פרשז נוטריקון פרש רחום שדי זיו עננו עליו ועל שאין לתיבת פרשז דוגמא בתנ"ך דורש אותה נוטריקון:

אמר לו קום רד. הדבר כפול שהוא העתקה ממקום אחר. שהמדרש מתמה שמאחר שצוהו שירד א"כ לא היה לו לגור אלא ראה כמה וכו':

אתמול מנגח אותם. פירושו נצחם בטענותיו בעת קבלת התורה כמ"ש לעיל ריש פכ"ח. והנה כאן משמע שאותם שנצח בטענותיו עכשיו מתיירא מהם. וזה קשה מאד שהרי כאן מפורש כי יגורתי מפני האף והחמה וכמ"ש בסמוך חמשה מלאכי חבלה ומה ענינם למ"ת ושם אמר מלאכים סתם. ובמ"ר פ' י"א ריש ס"ג מפורש ר' פנחס וכו' מלאכי צבאות ידודון ידודון וגו' אפילו מיכאל ואפילו גבריאל היו מתייראין מפני משה וכיון שחטאו בגולירין שלהם לא היה משה יכול להסתכל הה"ד כי יגורתי מפני האף והחימה. וגולירין פי' חלשים והדיוטים אלא דכאן לא נחית לחלק בזה:

אף. וחמה. וקצף. והשמד. והשחת. כלל גדול בזה שכל מקום שכתוב ממדותיו ית"ש הן מדות חסד ורחמים וחמלה כדומה ובין מדת קצף אף וחימה וכדומה הכוונה בכל זה על מלאכים נושאי המדות אלה כמ"ש ב"ר פ"ח ס"ה ופירושו בביאור אצלי בכתובים באריכות. וכאן כתוב מפני האף והחמה אשר קצף ה' להשמיד אתכם הרי ד'. אף. וחמה. וקצף. והשמד. ומ"ש והשחת היינו ממ"ש דברים ט' ואומר ה' אלהים אל תשחת וכמ"ש לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. ובפר"א פמ"ה שם בא"א ובד"ר הגי' שם בא"א:

באו שלשה האבות. היינו ע"י שהזכיר זכור לאברהם ליצחק ולישראל. וכמ"ש בתנחומא כאן כיון שהזכיר זכות אבות נגרעו ממנו שלשה והם קצף והשמד והשחת שהם קלים מאף וחמה וכמ"ש כי יגורתי מפני האף והחמה קראם בשמם ולא אמר והקצף וההשמד וההשחת אלא אשר קצף להשמיד בעבורם שבעת שיגר מהאף והחמה כבר עברו אלו וכן אל תשחת כנ"ל:

בבקשה מכסא כבודך. כמ"ש מאחז פני כסא:

קומה ה' באפך. ואיך יבקש דוד שיקום באפו לשפוט הלא כתוב ומה אעשה כי יקום אל וכמ"ש לעיל פר' י"ז ס"ד ע"כ דרשו שפי' קומה ה' כנגד אפך שלא ישלוט וכמפורש בתורה שאמר משה למה ה' יחרה אפך אמר ג"כ קומה ה' באפך וכן שוב מחרון אפך ומרומז כאן שאחר שאמר לו לך רד לא ירד עד שהתפלל והזכיר לו זכות אבות וכתיב וינחם וגו' ואח"כ ויפן וירד:

מיד א"ל לך רד. חוזר לדרשתו בפרשה מיד שחטאו א"ל לך רד והיה די בתיבת לך אלא שאמר לו ירידה היא לך ע"פ מדת ממעל ואם היה אומר שחת עמך לך רד היה יודע טעם הירידה אך מאחר שאמר לך רד ולא ידע כלל למה אז אמר לו למה כך והשיב לו טעם הדבר כי שחת עמך דאל"כ תיבת כי מיותר עי' לקמן פר' מ"ב סי' ו' במ"ר פ"ב בסי' י"ב. פסיקתא סוף פרשה י"א: