פירוש מהרז״ו על שמות רבה מב:א

נשיאים ורוח. שהם הסימנים שמבשרים על ביאת הגשם. אך לפעמים מכזבים שאין הגשם בא אחריהם אם הרוח חזק שמפזר העננים והנמשל על ישראל שקבלו התורה בשמחה וזה מורה שיקיימו. אך לא קיימו ועשו מיד את העגל וכעס הש"י עליהם. אך בארך אפים יפותה קצין ע"י תפלת משה נתרצה הקב"ה:

ס' רבוא של זקנים. כמ"ש מכילתא בא פסוק ויסעו בני ישראל ר' יוחנן אומר לבד מנשים טף וזקנים שמ"ש הגברים להוציא כל אלו שהיו ג"כ של ס' ס' רבוא. ומ"ש של נשים ג"כ בערך של אנשים זקנות בחורות ונערות של ס' ס' רבוא הרי ו' פעמים ס' רבוא:

עברו על הכל. וכן הגיר' בתנחומא כאן על הכל וכמ"ש בסמוך שעברו על כל המצות. וע' לעיל סוף פכ"ז וזהו איש מתהלל במתת שקר:

כיון שבאו למדבר. זה צ"ע שכבר אמר כשהיו בסיני ושם עשו העגל כי לא נסעו משם עד שנה שניה וכמ"ש תהלים ק"ו יעשו עגל בחורב:

אין שחת אלא שחבלו מעשיהם. שחבלו אף המע"ט שעשו תחלה ועשו מום בעצמם:

ואין שחוק האמור כאן. היינו מ"ש ויקומו לצחק. ועי' ב"ר פנ"ג סי' כ"א שר"ע דורש על ג"ע ור"י על עבודת כוכבים ור' אליעזר בנו של ר"י הגלילי על ש"ד ושם הוצרך להביא ראיה על עבודת כוכבים ממ"ש כאן ויקומו לצחק וכאן אינו צריך להביא ראיה על עבודת כוכבים שהוא מפורש בפרשה:

ולא היה שם גדול מחור. היינו לבד אהרן שהיה הנביא הגואל דומה למשה אבל חור גדול מכל העם כמ"ש בסוף בשלח ואהרן וחור תמכו בידיו. ובסוף משפטים והנה אהרן וחור עמכם והרגו אותו שלא נזכר עוד שמו אחר מעשה העגל. וע' פר"א פרק מ"ה לעיל פמ"א ריש ס"ז. לקמן פר' מ"ח ס"ג. ועי' במ"ר פט"ו סי' כ"א שהרגו גם לע' זקנים:

דיבור האמור כאן. וידבר ה' אל משה לך רד והיל"ל ויאמר:

למלאכי השרת. ולעיל סוף פר' מ"א איתא מלאכי חבלה וכן הוא בתנחומא כאן ע"ש:

ויענו כל העם. כל אשר דבר ה' נעשה:

סרו מהר וגו'. וס"ד עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל. והיה די שיאמר עשו עגל ועבדו לו למה פרט כל כך אלא שכל דיבור הוא תשובה על סניגוריא של משה:

בארך אפים יפותה. שהאריך הש"י אפו ולא כלה חמתו עד שהודיע למשה וביקש רחמים וביטל הגזירה: