פירוש מהרז״ו על שמות רבה מ:ד

זה אחד משבעה בני אדם. כל מאמר זה ג"כ בתנחומא כאן סי' י"ג בקצת שינוי ומהז' ב"א לא פירש כאן אלא ב' בצלאל ואליהו וחשב חנניה מישאל ועזריה לחד כי כתובים תמיד יחד ובענין אחד וסידור המאמר נ"ל דכצ"ל יש שנקראו ד' ויש ה' ויש ו' ויש ז' ויש ח' אליהו חנניה מישאל ועזריה ד' דניאל ה' בצלאל ויהושע ו' משה ז' מרדכי ח' ואכתוב מה שיש בידי להשלים מה שחסר בחשבון שמות אלו יהושע ו' לא מצאתי לו רק עוד אחד שנקרא שאול ב"ר פ' צ"ח סי' ט"ו ועל שאנו חסרי מדרשים ע"כ אין בידינו להשלים ומשה ז' ויק"ר פ"א בס"ס ג' שנקראו לו י' שמות וחושבם שם בפרט. ואולי צ"ל כאן משה י'. מרדכי ח' מרדכי בלשן יאיר שמעי קיש יהודי ימיני כמ"ש במס' מגילה גם נקרא פתחיה כמ"ש במס' שקלים ועי' בספרי מדרש תנאים בליקוטים וחידושים שיתכן לחשוב לו עוד שמות משזבאל זרח. חנניה מישאל ועזריה מפורש בדניאל שנקראו גם שדרך מישך ועבד נגו והשאר צ"ע. דניאל ה' דניאל בלטשאצר התך ממוכן חמודות ממדרש אסתר וצ"ע למה לא חשב את שלמה כמ"ש ריש שי"ר וכן זמרי במ"ר פכ"א ס"ג ו' שמות וכן כלב נקראו לו כמה שמות וכן מרים לעיל פ"א סי' י"ז וכן יתרו שבע שמות:

אליהו ירושלמי היה. ע' ב"ר פ' ע"א ס"ט והוא מהתד"א ח"ב ס"פ ט"ו ושם הגיר' משבט בנימין היה מפסוק שמביא וירעשיה ואליהו וגו' וכתוב אחריו אלה ישבו בירושלים ובריש הענין שם ובנימין הוליד וכן בסוף הפרשה כל אלה מבני בנימין ומ"ש מיושבי לשכת הגזית ע"ש בב"ר וכמ"ש מ"א י"ז ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד ומבואר שם בפסוק וירעשיה שהיה מיושבי ירושלים כנ"ל והם ב' כתובים מכחישים והכריע שמ"ש גלעד היינו בהמ"ק כמ"ש מכילתא בשלח כתוב זאת זכרון ובספרי סוף ברכה הובא ילקוט ואתחנן פסוק עלה ראש הפסגה ואין גלעד אלא בהמ"ק שנאמר גלעד אתה לי ראש הלבנון וכן הוא בשי"ר פסוק שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד כך היתה סנהדרין יושבת אחורי בהמ"ק. ומ"ש מכרך של יהודה היינו מגדל גד כדלקמן שלשה ביהודה ומ"ש חמשה בבנימין היינו מ"ש וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים גבעת קרית זאת נחלת בני בנימין וכפי חשבון הערים שם מפורש שהם חמשה ערים אך צ"ע איך דורש שהם של אליהו. ומ"ש צנן וחדשה ומגדל גד. ביהושע ט"ו ל"ז שחושב שם בערי יהודה וכי מה ענין גד ליהודה ודורש על אליהו שנקרא גד כמ"ש בב"ר שם סוף ע"א בא גד אך צ"ע מה שדורש על צנן וחדשה:

וירעשיה ואליהו וזכריה בני ירוחם. ברייתא נדפסה בסוף מדרש אגדת בראשית ומאחר שירוחם אינו נזכר בפרשה שם איזה סימן הוא להם בני ירוחם שאינו ידוע לנו ולא בא לסתום אלא לפרש על כן דורש כל הפסוק על אליהו ע"פ מדה י"ז שהוא כתוב כמה פעמים בנביאים. דורש וירעשיה נוטריקון וירעש יה כאשר יה רוצה להרעיש עולמו אז וזכרו בני מזכיר זכות אבות לבנים (ע"פ מדה ט')ואז ירוחם מרחם על עולמו:

ואת מיחסו ובא משבטו של יהודה. בד"ה א' ד' א' ב' בני יהודה פרץ וחצרון וכרמי וחור ושובל וראיה בן שובל הוליד את יחת ופי' יהודה הוליד את פרץ ופרץ הוליד את חצרון וכן כולם שזה הוליד את זה ושם ב' י"ח י"ט כ' וכלב בן חצרון וגו' ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל. הרי מפורש שכלב בן חצרון הוליד את חור וכאן כתוב שחצרון הוליד את כרמי וכרמי הוליד את חור הרי שכרמי הוא כלב שהוליד את חור ולמה נקרא שמו כרמי יתכן כמ"ש לעיל פ"א ס"ס י"ז וקוץ הוליד את ענוב על כלב שלקח אשכול ענבים ועל שם זה נקרא גם כרמי וכן הוא שם בדה"א ב' פסוק נ' אלה היו בני כלב בן חור בכור אפרתה שובל אבי קרית יערים ששובל הוא בן חור בן כלב שכרמי הוא כלב ושובל הוא אורי וראיה הוא בצלאל שהיה להם שמות אלו והנה כל אלו שבפסוק א' יהודה פרץ חצרון כרמי חור ושובל. יחס דור אחר דור בנו ובן בנו וזהו כוונת המדרש במ"ש ואין חצרון אלא בן בנו של יהודה כמפורש בתורה א"כ ג"כ מ"ש כרמי ושובל וראיה הוא ג"כ דור אחר דור וא"כ מ ש שם ה' פסוק ב' וראיה בן שובל הוליד את יחת ויחת הוליד את אחומי ואת להד ואם הכוונה ג"כ שבא ליחס שראיה הוליד את שובל ושובל הוליד את יחת ויחת את אחומי ואת להד היל"ל וראיה ויחת ואחומי והיינו יודעים שהם דור אחר דור כנ"ל אצל חצרון למה שינה מראיה בן שובל וגו' אלא ע"כ לדרשה על בצלאל וכמ"ש ב"ר פמ"ב ס"ד על מ"ש וכוש ילד את נמרוד ע"ש ומ"ש וראיה בן שובל כאלו אמר בצלאל בן אורי ונקרא ראיה על שכתוב בתורה ראה קראתי בשם בצלאל ואם היה כוונתו לחשוב בני ראיה היה לו לחשבם שם ב' פסוק נ"ד:

וכתיב ואחר מות חצרון בכלב אפרתה. עתה בא להוכיח שמ"ש וכרמי וחור ושובל וראיה בהכרח הנ"ל שהמה כלב וחור ואורי ובצלאל ממ"ש שם וכלב בן חצרון הוליד וגו' ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור שכלב לקח את אפרת לאשה וא"כ מ"ש ואחרי מות חצרון בכלב אפרתה ע"כ פירושו שבא כלב אל אפרת שלקחה לו לאשה כמ"ש בפסוק י"ט בהדיא ומ"ש אפרת היא מרים כמ"ש לעיל ס"ס א' וע"פ מדה ל"א כאלו כתוב ותמת עזובה ואחר מות חצרון בכלב אפרתה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל. הרי שמ"ש כאן וכרמי וחור ושובל וראיה המה כלב וחור ואורי ובצלאל כנ"ל וזה ברור שזה דעת חכמינו ז"ל שהוא כוונת הפסוק באמת. ועתה בא לפרש הששה שמות של בצלאל והמה בצלאל ראיה שובל יחת אחומי להד:

שקראה לו אומתו. ובתנחומא הגי' שקראה לו אמו ואומתו וחמשה אחרים שקראה לו רוה"ק ע"פ מדה י"ז וממעל על שם המשכן:

מן בראשית. ע' לעיל פר' זו ריש ס"ג:

ושובל וכו'. נוטריקון ושובך אל ולא בא לדרוש מ"ש ושובל שהרי מבואר שהוא אורי אלא דורש מ"ש בן שובל וכן הוא בהדיא בתנחומא הנ"ל בן שובל. וקורא למשכן שובך כמ"ש לעיל פל"ה ס"ג אשר שם צפרים יקננו היינו צפרים שמקריבים על המזבח ולזה נקרא שובך שמקננים בו היונים והתורים והמשכן היה עומד תמיד בגובה על ההרים שהיה הענן משפיל כל ההרים ומניח הר אחד להעמיד בו המשכן:

יחת שנתן חתיתו כו'. בתנחומא שנתן חתיתו של הקב"ה על ישראל:

הוד והרר. הלמ"ד מתחלף ברי"ש כמו אלמנותיו אלמנותיו מזלות מזרות וכאן להד הדר:

הלחינות. תרגום של שפחות לחינות:

ומה כתוב בו. בדן ובני דן חושים אף שהיה יחיד כתוב בו ובני לשון רבים להחשיבו:

לפי שהגדול. ע' לעיל פר' י"ז ס"ס ב':

בצרו. ע' פסיקתא סוף פ"ו והוא מלשון בציר ענבים חתיכה וקצירה של ענבים שהמשפחה דומה לאילן עם ענפים והיחיד מהמשפחה דומה לגרגיר מהאילן ולא יבזה אדם משפחה שבא ממנה שכל משפחה חשובה ויקרה בעיני ה':

ממטה נפתלי. ונפתלי כמו דן מן בלהה שפחת רחל וע' מ"כ:

אני הוא בצריכן. ממני נבצרו ונבראו כל בני אדם וכולם יקרים לפני. ומה שתפס הענין בלשון בציר מלשון הפסוק והיה שדי בצריך שאין פירושו שיהיה בשונאיך להרע לך שהרי הוא בלשון ברכה אלא שפירושו מלשון שעל שהוא בצרך ע"כ וכסף תועפות לך והבי"ת של בצריך שורש בתיבה:

אל תניחו אותו. אולי צ"ל אותי:

עשה אותו בצרך. פירוש אחר הוא שדורש בצריך מלשין צרה ופי' שתף אותו בצרתך והבי"ת לשימוש:

שונאיהם אהא כנגדן. בצריך כפשוטו בשונאיך שפירושו להלחם כנגדם שלמוד מענינו שהוא לברכה:

שנעשה חומותיך. מלשון מבצר ומשגב שלך והבי"ת מן השורש. וכל זה ע"פ מדת ממעל:

אני חומה. עי' תנחומא גירסא אחרת:

וכן קראתי בשמך לי אתה. ישעיה מ"ג א' ובפסוק הסמוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך על שיהיה לך לחומות אש לא תירא מאש ויותר נראה שמ"ש וכן קראתי בשמך חוזר לראש הסימן ראה קראתי בשם בצלאל וע"ז מביא פסוק קראתי בשמך לי אתה: