פירוש מהרז״ו על שמות רבה מ:ג

מה שהיה כבר נקרא שמו. וס"ד ונודע אשר הוא אדם וע' קה"ר פסוק זה ולא פירש מה שהיה ואיזה שם ודורש כמ"ש לעיל פרשה ב' ס"ד כל מי שנאמר בו היה מתוקן היה לכך וכמ"ש עוד בתנחומא כאן סי' י"ב מפסוק מי פעל ועשה קורא הדורות מראש אמר הקב"ה מי שהתקנתיו מראש לעשות המשכן וכמ"ש בסוף סי' הקודם ולקמן בס"ד:

מוטל גולם. כמ"ש ב"ר פ"ח ס"א וש"נ מפסוק גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו וע' מדרש תהלים קל"ט:

יש שהוא תלוי בראשו וכו'. הכוונה הכחות הטמונות ברוח האדם. ויצאו מכח אל הפועל ע"י מעשיו ועמלו על הארץ:

תלוי בראשו. כאן אינו חושב רק אברי הראש ובסמוך אמר או באיזה אבר מושלו על כל אברי הגוף ובתנחומא הגירסא או בזרועו:

מי יתן. וס"ד ופי אמלא תוכחות וזהו שאמר להתווכח עמי:

מהו איפה. ובתנחומא הגי' איפה כתיב הרי שתיבת איפה דוחק שאינו מיושב. שמע דברי חכמים. כי יש איפה שכתוב בו' וא' מי אפוא הוא הצד ילך אפוא מה אעשה. אם כן אפוא זאת עשו. וכדומה ויש אפא בא' לבד ובו' לבד וכל אלו אינם אלא תיקון הלשון אך איפה ביו"ד ה"א איפה הם רועים איפה דוד ושמואל הוא שאלה באיזה מקום וחפשתי אחריהם בתנ"ך שהכלל נאמן והוא נוטריקון אי פה באיזה מקום וכאן שכתוב איפה היית ביסדי ארץ ומאחר שאיוב לא היה אז עדיין בעולם אינו שייך לשאול באיזה מקום היה והיל"ל אפוא או אפא והיה פירושו ששואלו בתמיה אם היה ביסדו ארץ הלא לא היית ע"כ דורש איפה באיזה מקום היתה האיפה שלך ביסדי ארץ שהגוף לא היה אז אך הנשמה גם מאז כבר היתה כמ"ש ב"ר פ"ח ס"ז שנמלך עם נפשות הצדיקים והנשמה נקראת איפה כמ"ש ב"ר פר' י"ד ס"ט נשמה זו האופיה ע"ש ופי' אם היית יודע באיזה מקום היתה נשמתך היית מבין מעצמך איך להצדיק הדין עליך ודורש התיבה כפשוטה איפה איזה מקום וע"פ מדת ממעל האיפה שלך:

הראה הקב"ה לאברהם. פי' שהראה הקב"ה לאדם הראשון את אברהם וכן הוא בהדיא בתנחומא:

למשה מושח נביאים. בתנחומא הגיר' משה מושח כהנים ונביאים. כהנים אהרן ובניו. נביאים יהושע ושבעים זקנים:

שמואל מושח מלכים. שאול ודוד:

לעתליה ובניה. דה"ב כ"ד ז':

והראהו לבצלאל. וזהו כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם הוי מי פעל ועשה וגו' תנחומא וכנ"ל: