פירוש מהרז״ו על שמות רבה מא:א

מהו כן. שהצדקה אצלו ולמה הבושת הזה ע"כ דורש ר"נ שפי' שאנו עושים לך צדקה כאשר צויתנו עכ"ז לנו בושת הפנים שאינו לפי גמולו וכמ"ש בסמוך א"ר נחמיה אפילו בשעה וכו' ומ"ש אין לנו שעה שאנו באין בזרוע וכו' הוא שייך לדרשת ר' אלכסנדרי שמביא המדרש דרך אגב וכל הענין בתנחומא כאן סי' י"ד:

מוציאים את מעשרותינו. בתנחומא הגירסא אלא בשעת ביעור מעשרותינו מן הבית שנאמר כי תכלה לעשר וגו' השקיפה ממעון קדשך מן השמים:

באין בזרוע. כמ"ש חז"ל שבענין עשר בשביל שתתעשר מותר לנסות כמ"ש ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה וגו' ומרומז כאן במ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך וגו':

גדול כחן. ירושלמי מעשר שני סוף פרק כרם רבעי ושם איתא ר' הונא ב"ר אחא בשם ר' אלכסנדרי:

וישקף על מחנה מצרים. בתנחומא מקדים הפסוק וישקיפו על פני סדום כסדר התורה ומביא עוד ג' ראיות וכאן כפל דברי ר' אלכסנדרי בשינוי לשון והלשון הא' מהתנחומא והב' מהירושלמי בלשונם וכ"ה דרך המדרש בהרבה מקומות שמעתיק בלשון שמוצא:

א"ר נחמיה אפילו וכו'. בעבור שהפסיק במאמר ר' אלכסנדרי כנ"ל אמר עוד הפעם אמר ר"נ והוא בעצמו המאמר שהתחיל מר"נ וע"כ קיצר כאן וצ"ל אפילו בשעה וכו' אנו מביטין:

הוא נותן זרע. הבעה"ב הוא נותן זרע לזרוע השדה ונותן פעולה שאר הוצאה מה שצריכים לפעולות השדה:

אחד מחמשים תרומה. אינו מדאורייתא אלא מדרבנן אלא שיש לו סמך בתיבת תרומה תרי ממאה ולר"נ הפסוק כסדר מרישא לסיפא תחלה הצדקה ואח"כ בושת הפנים:

רבי יהודה אומר. ובתנחומא הגירסא ר' יוסי אומר יש בושה גדולה מזו. כי יקשה לר"נ שהיל"ל לנו הצדקה והבושת הפנים ע"כ דורש ר"י מסיפא לרישא לנו בושת הפנים בעונינו ועכ"ז לך הצדקה:

וכספו של פסל מיכה. בתנחומא כאן. ליתא תיבת וכספו ועיין לעיל ריש פר' כ"ד וגם שם ליתא ע"ש ואפשר שמרמז למ"ש תנחומא תשא סי' י"ט וז"ל וי"א שמיכה היה שנתמעך בבנין מה שהציל משה מן הלבינים נטל הלוח שכתב עליו משה עלה שור כשהעלה ארונו של יוסף והשליכו לתוך הכור בין הנזמים ויצא העגל וכו' ויתכן שהיה הטס של כסף:

ועבר בים צרה. פשטא דקרא בגאולה העתידה כמ"ש והשיבותים וגו' אקבצם וגו' אביאם וגו' הכל בלשון עתיד ואח"כ אמר ועבר בים צרה בלשון עבר על כן דרש על שעברו ישראל בים סוף ואז עבר עמהם צרה והכה בים גלים ומ"ש צרה מבואר שם בריש פר' כ"ד עיין מש"ש ותבין כאן:

אמר רשב"ג. בא ג"כ לפרש פסוק לך ה' הצדקה וכו' שעשו העגל וחרפו וגדפו עכ"ז לך ה' הצדקה וכר"י מסיפא לרישא:

קול ענות גבורה וכו'. משה השיב ליהושע שאמר קול מלחמה במחנה על זה השיב הלא עשית אתה מלחמת עמלק ושם היה קול ענות גבורה וקול של חלושה וכאן אין אחד מהם ואיך אתה אומר מלחמה במחנה:

קול חרופין. מה שעינו והצירו בקולם וע"פ מדה י"ז שפירש בנחמיה נאצות גדולות וכמ"ש מ"ב י"ט ג' יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה הם הניאוצין של רבשקה וכן ועם נבל נאצו שמך ינאן אויב שמך וע"פ מדה ט' ויעשו מעשים רעים וינאצו נאצות גדולות. גם בתיבת גדולות מרומז חרופין כמ"ש חז"ל מפסוק לשון מדברת גדולות:

ומנך לא מנעת. סיפא של ויעשו נאצות הנ"ל. ועי' לקמן פר' מ"ג ס"ט קה"ר פסוק שבתי וראה:

דייך עד כאן. שחטאו בעת הצדקה והטובה אלא שבטובה והצדקה עצמה חטאו בו:

ולחמי וגו' סולת ושמן ודבש. הוא המן כמ"ש לעיל פ"ה בס"ט בהדיא ועל זה אמר ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח היינו לפני העגל שעשו אז שהיו שנים כמ"ש אלה אלהיך וכמ"ש בזוהר שהיו שור וחמור גם אפא רבא ואפא זוטא:

ד"א לך ה' הצדקה. דרשה זאת העיקר לענין הפרשה שכתוב ויתן אל משה שנתן לו הלוחות שהוא הצדקה היותר גדולה שנתן לנו בעת אשר לנו בושת הפנים בעשיית העגל:

למטה וחוקקים. ובתנחומא כאן הגירסא וחורטים כלשון הכתוב ויצר אותו בחרט שפירושו מלשון צייר שצייר צורת העגל בחרט הוא כעין קולמס של ברזל והוא ענין חקיקה ומ"ש ליתן להם חיים כמ"ש לקמן פרשה זו ס"ז: