פירוש מהרז״ו על שמות רבה לג:ח

יכולים הם לישראל. שתחלה כתוב דבר אל בני ישראל ויקחו פי' כולם יחד ואח"כ כתוב מאת כל איש. ומשה היה מתמה על הכלל אם יכולים כמ"ש שלמה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה וכדומה והשיב מאת כל איש מדה ט"ו בהכרעה מדה ט':

אף במן. זה שייך למ"ש וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף וגו' עד ואבני שוהם ואבני מלואים לאפוד ולחושן והנה בכל הנדבה המנויה היו יכולים להביא כל אחד מעט ולצרף יחד אך באבני שוהם ומלואים שהיו י"ב אבנים באורים ותומים ושתי אבני שוהם בכתפות האפוד יקשה איך הביאו ומי הביא ואם רבים הביאו איך יצרפם הלא תרבה המחלוקת ע"כ דורש שמעשה נסים היו בזה שלא נמצא אבנים באלו אלא אצל הנשיאים ע"פ נס י"ב אבנים לי"ב נשיאים (וצ"ע על אבני השוהם שבאפוד מי הביאם):

בצהרים לא היו מביאים. בתמיה ואא"ע להבאה עצמה שהיה בבקר ת"ע לדבר שהביאו שמצאוהו בבקר ע"פ מדה ז' וי"ז. ומרומז במקומו. וילקטו אותו בבקר בבקר איש כפי אכלו וגו' ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה וע"פ גז"ש הנ"ל שמ"ש כאן והנשיאים הביאו הם הנשיאים הנ"ל שאז מצאו. ויש רמז בסדר בהעלותך ועינו כעין הבדולח וכמ"ש שם הבדולח ואבן השוהם. וביומא (דף ע"ה) דרשו שמ"ש והנשיאים הביאו הם העננים. וע' במ"ר פ' י"ב סי' ט"ז ויק"ר פ"א ס"ו:

והיה אלהים עמכם. ור"ד אנכי מת וזהו ששאל וכי בחייו וכו' אלא שמ"ש והיה אלהים עמכם פי' שישרה שכינתו במשכן במדבר כמ"ש בס"ד והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם הרי שמ"ש והיה אלהים וגו' פי' קודם שיכנסו לארץ:

שהביא מעצמו. פי' בלא הכנה מאבותיו:

אשר נמצא אתו. ואצל שאר נדבות כתיב כל נדיב לב וגו' כל מרים ובב' פסוקים אלו כתיב כל אשר נמצא אתו תכלת וארגמן וגו' וכל אשר נמצא אתו עצי שטים דורש שהכוונה שאלו לא היה בנדבת הלב מעתה אלא שהיה מוכן אצלו מאבותיו. ועי' ב"ר פצ"ד ס"ד: