פירוש מהרז״ו על שמות רבה לג:ז

דרש רבי שמלאי. מכות (דף כ"ג) שי"ר פסוק ישקני:

תורה צוה. משמע דר' שמלאי מביא ראיה מתיבת תורה על חשבון תרי"ג:

מורשה א"ת מורשה וכו'. צ"ע מה צריך לומר א"ת וכו' שהרי תיבת מורשה פי' ירושה. וכמ"ש ריש וארא ונתתי אותה לכם מורשה ותרגם אונקלוס ירותא וכן מורשה קהלת יעקב ירותא ובסנהדרין נ"ט וצ"א ליתא אך בברכות נ"ז ובפסחים מ"ט שדורש מאורסה אומר א"ת מורשה אלא מאורסה. וכמ"ש כאן בסמוך וכן בספרי סדר ברכה ג"כ ליתא אצל דרשת ירושה רק אצל דרשת מאורסה כנ"ל. ע"כ בהכרח סמי חדא גי' המדרש מקמי תלת היינו בספרי ובסנהדרין בב' מקומות. וע' מדרש תהלים קי"ח:

אל תהי קורא מורשה. כמ"ש אבות סוף פרק ב' שאינה ירושה לך פי' שלהיחיד אינה ירושה וצריך להתייגע להשיגה אך לישראל בכלל היא ירושה וכמ"ש לא ימושו מפיך וגו' וכן היחיד שכבר נתייגע והשיגה היא לו ירושת אבות ובכלל לא ימושו. וגם בתחלה היא ליחיד מיועדת וארוסה שבדרכים ידועים ישיגנה:

הוה פאארא דורון. פי' במ"ע הולך לפני השער. והכוונה שומר השער והולך תמיד בהליכה וחזירה וכך החתן הולך תמיד אל בית אבי הכלה:

ומשה עלה אל האלהים. התורה בדמיון כלה והש"י אבי הכלה וכמ"ש לעיל פ"ל ס"ה ועד נתינת התורה בדמיון ארוסה שבשביל ישראל נבראת התורה כמ"ש ב"ר פ"א סי' ד'. ואחר נתינת התורה בדמיון נשואה לכלל ישראל:

ועשו לי מקדש. כמ"ש לעיל ס"ס א' וס"ס ו'. וע' עוד ויק"ר פר' כ' סי' י"ב. והנה כאן פתח בארוסה ולעיל ס"א בנשואים ולעיל ס"פ ט"ו כארוסה ובמ"ר פר' י"ב ס"ד וס"ס ח' כארוסה. והענין שמקודם בריאת עולם היתה מזווגת לישראל כדמיון הבת קול ביצירת כל אדם בת פלוני לפלוני ובנעשה ונשמע היה בדמיון קידושין וקבלת הדברות כנשואים והלוחות הראשונים ככתובה ובחטא העגל נקרעה הכתובה ועומדת להתקדש ובלוחות שניים כנשואה שנייה אך תמיד בתנאי זה כשזוכים כנשואה כשחוטאים כאלמנה כגרושה עומדת לנשואים בבחינת ארוסה ולעתיד נשואה לעולם ובזה נתישבו כל המדרשים שנראים סותרים דוק והבן בכל המאמרים במקומם ובטעם הדברים ובצירוף דברים דלעיל סי' זה:

וארשתיך לי. ע' לעיל סוף פר' ט"ו: