פירוש מהרז״ו על שמות רבה לא:יז

נבהל להון וגו'. וס"ד ולא ידע כי חסר יבואנו:

שהבהיל עצמו. עי' ב"ר פ"ב ס"ג ובוהו זה קין. ובס"ד ובוהו זה מדי כמ"ש ויבהילו וגו':

ויהי בהיותם בשדה. פי' בריבם בשדה כמ"ש הוות בקרבה ולא ימיש מרחובה תוך ומרמה ובלשון חז"ל הוו בה הוויות דאביי ורבא ולשון התנחומא על עסקי שדה נהרג הבל. וגם עסק הוא מלשון ריב:

אמר קין. שהוא הבכור והגדול ואני הקרקעות כמ"ש ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' הרי שהיה האדמה שלו והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן הרי שהיו המטלטלין שלו:

וחשב להוציא. פי' בעצה זו היה בדעתו להוציא את הבל. בעלילה זו צא מתוך שלי. כמ"ש חז"ל בב"ב מוכר בעין רעה מוכר ולא שייר לו דרך ע' ב"ר פ' כ"ב ס"ז ילקוט משלי כ"ח:

והיה הולך בהרים. ממ"ש ויהי בהיותם בשדה משמע שתחלה לא היו בשדה שהוא מקום מישור אלא היו בהרים וגיאיות:

נע ונד תהיה בארץ. אפילו בחלק שלך לא תהנה ממנו:

מהו כן. שאמר קין והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני מזה דורש שבכלל המכה היה שכל הבריות היו רודפים אחריו ומוצאים אותו הם החיות והנחשים כי בני אדם לא היו עדיין בעולם:

אם יוליד איש מאה. קהלת ו' ב' קה"ר פסוק זה ומאה לאו דווקא אלא פי' הרבה ומ"ש איש הוא קין כמ"ש על קין קניתי איש את ה':

ושנים רבות יחיה. וס"ד ורב שיהיו ימי שניו והוא כופל לשון ומיותר ע"כ דרש שנים רבות יחיה עד שהשוה חייו לשנות אדם תתק"ל שנה ורב שיהיה שניו תשכ"ו על השנים שחי יותר מאדם:

שלא תשבע נפשו. שלא יהיה לו נחת רוח מממונו גולה ונודד וננרש:

שבא מבול. ע' ב"ר פ' כ"ב סי' י"ב ופל"ב ס"ה וקה"ר שם:

זה עפרון. ב"ר פנ"ח סי' ז' וכל זה בתנחומא סדר ראה סי' י':

שמעוני ופגעו וכו' מיד הלכו. משמע שלאחר שאמר ופגעו לי מינו אותו שתחלה כתוב וידבר אל בני חת ואח"כ שמעוני ופגעו לי בעפרון הרי שעפרון לא היה שם ואח"כ כתיב ועפרון יושב בתוך בני חת אחר שדיבר עמהם אברהם אודותיו. וכמ"ש שם בב"ר שלא יהא בר נש רב זבין מבר נש זעיר. וע"כ כתוב אחריו לכל באי שער עירו שנעשה העיר שלו שהיה השר ושער הוא מקום הקיבוץ והמשפט:

אינו מוכרה לו. היינו מ"ש לא אדוני שהשיב שלא ימכור לו דאל"כ תיבת לא מיותר וא"כ איך כתוב אחריו השדה נתתי לך מדה ט"ו ב' כתובים מכחישים בהכרח לדרוש ולהכריע ע"פ מדה ט' שאחר שאמר לא אדוני אמרו לו שא"כ יורידוהו וכנ"ל שלא העלוהו רק בעבור זה והוכרח להודות עד שאמר שיתן בחנם וזהו מ"ש לעיני בני עמי נתתיה לך לא מרצוני וע"כ השתחוה אברהם לעם הארץ לבני חת ולא לעפרון:

כל שקל. בכורות (דף נ') ושם הגי' כל כסף האמור בתורה סתם ע' ב"ר שם:

מה היא. כוונתו על מ"ש ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא ואחר כך כתוב וישמע אברהם וגו' את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר הרי מפורש שכך דיבר עפרון תחלה כשאמר לו מה היא:

חסרו הכתוב וי"ו. בפסוק וישקול אברהם לעפרון וח' פעמים כתוב בפרשה עפרון ז' מלאים וזה חסר לרמוז שחסרו השי"ת הרבה בגופו וממונו:

אשר קנה אברהם מאת בני חת. היינו מ"ש בראשית מ"ט ל"ב מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת. ומ"ש אשר קנה אברהם הוא מפסוק ל' שם אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרון החתי וכן הוא ביפ"ת והרבה לפלפל בזה ע"ש. וכאשר שבתי עוד הפעם לעיין ולחפש בזה האיר השי"ת עיני בפסוק בראשית כ"ה י' השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת הרי מפורש יותר מכל הפסוקים הנ"ל:

עתיד ליכנס וכו'. וזה אסור לעשות וכמ"ש בסנהדרין (דף מ"ז א') מפסוק שאצל אלישע ויהי הם קוברים איש ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו. ובמדרש קהלת פסוק ראיתי רשעים קבורים מדרש תהלים סוף מזמור כ"ו מפסוק אל תאסוף עם חטאים נפשי ומ"ש ויהיה לו חלק כמ"ש מ"ב כ"ג י"ח ועי' ב"ר פנ"ח ס"ח:

קבר אחר שיש לי. וכבר נקברו שם אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה ולאה ולא נשאר אלא מקום לקבר אחד שע"כ נקראת קרית ארבע כמ"ש ב"ר פנ"ח ס"ד. ומ"ש תחלה הוא ובניו נכנסים פי' שיהיה להם דריסת רגל שם:

כרי של דינרין. ע"פ מדת ממעל בלשון משנה:

זה השואל. גם זה בתנחומא ראה ס"י:

לשכור שתי פרות. בא לבאר מ"ש וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת וגו' אם בעליו עמו לא ישלם. ואם שכיר הוא בא בשכרו פי' אם שכיר הוא השואל הזה וע"כ תפס המדרש שתי פרות:

לשמוח עלי. על אידי וצרתי. ובתנחומא ראה הגירסא לשמוח על אותו איש שנדוהו:

לשמוח עמך. בשמחתך שנתעלית למעלת הכהן וכהן לאו דוקא אלא לוי שנטל מעשר ולאחר שקנסו הלוים גם הכהן היה נוטל מעשר:

זה שהיה מלוה בריבית. לעיל פ' זו סי' י"א עי' מש"ש ואגב דרשה זו הביא כל המאמר:

את עמי. הרי עמהם מדבר ואיך אמר את עמי ע"כ דורש אל תקרי את עמי אלא את עמי ועושה כמוני כדלעיל פרשה זו בסי' ט"ו ע"כ תהיה כמוני: