פירוש מהרז״ו על שמות רבה לא:טו

הה"ד טוב איש חונן. כל הענין בתנחומא כאן סי' י"ב וע"ש בסי' ט"ו ג"כ מדרש תהלים י"ט באריכות וילקוט שם ויק"ר פר' כ"ו ס"ב:

היום לוה. שבקיץ היום גדול ולוה היום מן הלילה ובחורף הלילה גדול ולוה מן היום. ובניסן ותשרי שניהם שוים ושלמו זה לזה:

זה עם זה כבריות. כבני אדם שצריכים תמיד לדין:

יום ליום יביע אומר. וס"ד אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם שאין ביניהם מחלוקת:

הלבנה לוה מן הכוכבים. כי כשהלבנה במלואה אז מכהה אור של כוכבים ולוה מהם וכשהלבנה בחסרונה אז אור הכוכבים יותר גדול נמצא שהכוכבים לוים מן הלבנה:

וכשהקב"ה רוצה. נשארו כולם בלא אור ונמצאו כולם חייבים זה לזה אעפ"כ אין אומר ואין דברים ביניהם:

האור לוה מן השמש. האור של מטה שהיא בריאה בפני עצמה והשמש מעורר לאור שיאיר. והשמש מקבל מחצי אור של מעלה כמ"ש שמש ירח עמד זבולה וס"ד לאור חציך יהלכו כמ"ש שמ"ר פט"ו ס"ט בהדיא ובמ"ת י"ט הנ"ל וילקוט שם:

החכמה לוה מן הבינה. החכמה הוא מה שמקבל מרבו צריך לבינה להבין דבר מתוך דבר ולדמות מילתא למילתא. ואין בינה בלא חכמה:

אמור לחכמה אחותי את. וס"ד ומודע לבינה תקרא:

השמים לוים מן הארץ. הם ענני שמים ששואבים מן הים והארץ מקבלת מן השמים:

החסד לוה וכו' שנאמר רודף וגו'. איני יודע מהו:

התורה לוה מן המצות. מי שתורתו אומנתו פטור מקיום הרבה מצות ולפעמים חביבה מצוה בשעתה יותר מן התורה ומבטלין ת"ת למקרא מגילה. וכדומה מצות שדוחים התורה:

שמור מצותי וחיה. ותורתי כאישון עיניך. שצריך לשמור שתיהן:

וב"ו לוה מחבירו. כמ"ש בכל הארץ יצא קום ב"א שבארץ צריכים כתיבה ושטרות ודינים ביניהם כן הוא בויק"ר פכ"ו הנ"ל:

אומרים להקב"ה. פירוש לפי דעתם שאין לעשות ג"ח בממונם היה ראוי שגם השי"ת יעשה כן לבקש שכר על הטובות שעושה האדם ומי יעמוד:

אל הארץ כשהיה. בלא תוספת ורווחים וכן תשיב הרוח אל האלהים כאשר נתנה:

מונה בו את העניים. מצער ומחרף ומטעה בעסק ובדברים כמ"ש ב' פעמים ולא תונו א' בעסק ממון ב' באונאת דברים:

והוא בולעם. פעמים מכחש במשכון או נותן עיניו שישאר אצלו בעבור רבית ובחשבון שקר:

הוי שודד. וס"ד כהתימך שודד תושד כנלותך לבגוד יבגדו בך:

קורא אותו רשע. אם לא תעשה לו אתה רע אם לא ישלם לך אני אשלם לך ומרומז בס"ד וצדיק חונן ונותן חונן כמ"ש ושמעתי כי חנון אני ועל שאינו משלם ע"ז אמר ונותן: