פירוש מהרז״ו על שמות רבה כח:ג

וישב משה. הכוונה על פסוק ויגד משה שהוא סמוך לפסוק לך אל העם וגו' שדורש בסמוך:

אותה שעה ביקש. בהכרח הכוונה על פסוק כ"א ויאמר ה' אל משה רד העד וכמו שיתבאר בסמוך:

אופימשטאטא. לא מצאתי פי' בערוך ובמ"ע ואופי פי' מנהג וחוק. ומשטאטא איני יודע מהו:

עשה דבר פלוני. אולי יבין שרצונו שילך מכאן ומאחר שלא הבין שלח אותו שליחות אחרת שילך מכאן ובהדיא לא רצה לומר לו שילך מכאן שלא להפיל פניו:

הקב"ה או משה. כמ"ש פר"א פרק מ"א שלא יהא אומרים משה היה מדבר עמנו מתוך הענן:

לך אל העם וקדשתם. צ"ע דכאן עומד המדרש בפסוק רד העד בעם פן יהרסו וגו' כי אתה העידות וגו' לך רד ועלית וגו' ולמה הביא פסוק לך אל העם וקדשתם. והענין שהוקשה להמדרש מ"ש רד העד בעם ולא פירש מה יעיד כי מ"ש פן יהרסו וגו' ונפל וגו' הוא העונש וגם הכהנים וגו' יתקדשו מאי גם שלא זכר כאן קדוש אצל העם. וגם מ"ש הגבל את ההר וקדשתו. שלא נזכר בדברי הש"י ע"כ דורש שמ"ש לך רד העד בעם. כולל שני אזהרות. הקידוש. וההגבלה. הקידוש מ"ש לעיל פסוק י' לך אל העם וקדשתם והיו נכונים והוא הפרישה מן האשה. כמפורש במכילתא פסוק זה הובא ברש"י בחומש. וההגבלה כמ"ש פסוק י"ב והגבלת את העם סביב לאמר וגו' כל הגוגע בהר מות יומת. ועל הקידוש אין מיתה רק על ההגבלה א"כ מ"ש כאן רד העד בעם היינו מ"ש לך אל העם וקדשתם ע"פ מדה ט' ול"א אזהרה בלא מיתה ומ"ש פן יהרסו אל ה' ונפל ממנו הוא עונש מיתה על ההגבלה. הרי שכתוב כאן הקידוש כנ"ל ועל זה אמר וגם הכהנים יתקדשו וגו' וכן ההגבלה בעונש על הכהנים וזהו פן יפרוץ בהם ועל זה השיב משה לא יוכל וגו' הגבל את ההר על ההגבלה וקדשתו על קידוש העם כנ"ל והמדרש נכח רוח חיים ורוח בינה במ"ש כבר הקדשתים שנאמר כי אתה העדות וגו' והיינו מ"ש וקדשתו שפי' שכבר קידש את העם וכמ"ש בפסוק י"ד וירד משה וגו' ויקדש את וגו' היו נכונים אל תגשו וגו':