פירוש מהרז״ו על שמות רבה כו:ב

מה כתיב למעלה. עי' ויק"ר פכ"ט ס"ה ותבין עיקר של דבר בכל מקום שאמר המדרש מה כתיב למעלה. ודורש סמוכים שסמוך למ"ש היש ה' בקרבנו כתיב ויבא עמלק. ואגב הביא כל הענין ודורשו:

לצאן ובקר היה. וחטאו בשתיהם שלא היה להם להריב אלא לבקש ולהתפלל. ועוד שאמרו אותי ואת בני ואת מקני ולמקנה היה מים. וכמ"ש לעיל פר' כ"ה ס"ד ובשם המכילתא שם ובפסוק וילונו במרה וכן כאן בהדיא במכילתא:

חבל לכוותא. עי' מ"כ. ובמכילתא הגירסא אבל לכוותא. והכוונה על שהחלון מקום חלל יגיע לו השבר תחלה וההפסד ניכר וגדול על שהוא מקום האורה כך משה אור לישראל ובכל צרה ומריבה הרגיש הוא תחלה:

יש אומרים בהמתו וכו'. לשון המכילתא השוו בהמתם לגופן אמרין בהמתו של אדם וכו' כמו כאן:

ויצעק משה וגו'. וס"ד עוד מעט וסקלוני וזהו מ"ש לאמר וכו' אם הורגים אותי:

מה איכפת לך. אין לך אפילו חששא עבור לפני העם ותראה שלא יגעו בך כלל וכמ"ש בדברי ר"נ בסמוך והגי' במכילתא ויאמר ה' וגו' עבור על דבריהם (ושם חסר דעת ר"מ) רי"א עבור מהם שאתה מוצא להם את המים (פי' שלא תעשה בפניהם שימצאו עלילה) ר"נ אומר עבור על חטא שלהם. ד"א עבור לפני העם ודגיישא ליה ימלל (פי' מי שלבו גסה עליו לחלוק עליך ידבר) וכמ"ש כאן שיש בו גאוה וכאן בערבוב ושיבוש:

אמר לפניו רבש"ע. במכילתא הגי' ומטך אשר הכית בו את היאור מפני התרעומות וזה אחד מג' דברים שישראל מתרעמין עליהם במטה וכו':

הבאיש המים במצרים. וכן יבאיש המים שיתן ע"כ פרט אותו אף שהוא בכלל היו"ד מכות וגם מאחר שע"י המטה באו המכות איך יבא ממנו עתה דבר טוב:

מכה באיזמל. ע' לעיל פר' כ"ג ס"ג:

מהו והכית בצור. ולא פי' באיזה צור. ע"כ הכוונה באיזה צור שירצה ע' במ"ר פ' י"ט ס"ט בהדיא:

השקו כל אהליהם. וזהו ויצא וגו' ושתה העם שלא הוצרכו אפילו לילך לשתות אלא שתו מיד כי באו מים אצלם. וכמ"ש בתהלים ע"ח ונחלים ישטופו:

מה מריבה היתה. שמ"ש אם יש ה' בקרבנו אם אין הוא מסה ונסיון ע"כ דורש שהמריבה הוא מ"ש שאם לא כן לא נעבדנו. ובתנחומא יתרו ס"ג הגי' מה נסיון היו מנסין וכו' ופי' לאיזה כוונה היו מנסין וע' מכילתא כאן. ובפסיקתא פר' י"ג ס"ה:

אם הוא רבון כל המעשים. שאם היה כתוב היש בקרבנו ה' היה פי' שהספק אם הוא בקרבם אם לאו. אך מאחר שכתוב היש ה' תחלה. משמעותו אם ישנו בכל העולם שלא הסתפקו שישנו בקרבם אחר שראו כל הנסים ועמוד אש וענן וכמ"ש שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה ועננך וגו' ומ"ש בקרבנו ע"כ פי' כמו שהוא בקרבנו ע"פ מדה ט' וע' לעיל פ' י"ב ס"ב בראיות. ומ"ש נעבדנו ע"פ מדה ט' שבכח מאמר היש ה' בקרבנו שהוא אדון הכל מחויב שיאמרו נעבדנו ואם אינו אדון הכל גם אנו וכו'. ור' נחמיה דורש תיבת בקרבנו ולא אמר אתנו שפי' על המזון שהוא בא במעינו וכמ"ש במדרש תהלים ע"ח בקרבנו בבני מעיים שלהם שיהיה מוכן לנו תמיד באוצרות ולא יהיה חיינו תלוים מנגד כמו עתה שאין לנו אלא פרנסת יום יום. כמו המלך שמספיק צרכי חילו שמכין להם הרבה ביחד ואינם צריכים לבקש יום יום. ודעת רבותינו שמ"ש בקרבנו על קרב הלב שידע מה שישאלו בלבם וא"כ הלב והנשמה שלו ונעבדנו. ואם לאו אלא נצטרך למעשה ודבור אין זה דרך אלהות. ודורש ע"פ מדה י"ז שמפורש בתהלים ע"ח וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם וכן הוא בהדיא בתנחומא יתרו ס"ג. ובילקוט כאן וחותם עוד בילקוט ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם (כמ"ש תאות לבו נתתה לו):

ויבדוק אתכם. ע"פ מדת מנגד וע"כ ויבא עמלק ובזה חותם מה שפתח בריש סימן זה מה כתיב למעלה וכו':

מה כתיב שם. הוא פירוש אחר וד"א:

אני נשאתי אתכם. כמ"ש ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך. פסיקתא שם. וכמ"ש לעיל פכ"ה ס"ח:

היש ה' בקרבנו. דורש כפשוטו שגם בזה היו מסופקים: