פירוש מהרז״ו על שמות רבה כה:א

כל אשר חפץ ה' עשה. שזהו כל חפצו והלא מפורש בירמיה ט' אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי וכן בכמה מקומות ודורש כל אשר חפץ ה' לעשות עושה שכאן מדבר בחפץ העשיה ולא מכל חפצו ע"פ מדה ט' וממעל שעשה כל חפצו בלא גבול וגם שמים וארץ. ומ"ש בשמים ובארץ דורש ריש לקיש שגם דברים שהם שייכים לארץ עושה מץ השמים. ובהכרח פירושו שגם הדברים השייכים לשמים עושה מן הארץ:

אש וגפרית. הוא מן הארץ כמ"ש תהלים קמ"ח הללו את ה' מן הארץ. אש. וברד. שלג. וקיטור וגו' והטל הוא מן הארן כמ"ש ותעל שכבת הטל וכשרוצה נותן הטל מן השמים. וכן המן לחם מן הארץ נתנו מן השמים ועי' לקמן סוף ס"ב וס"ו ולקמן פל"ח בס"ד ותבין כאן. המכות של מצרים. ברד ואש מתלקחת שהם מן הארץ כמ"ש בתהלים שם ובמצרים כתיב נטה את ידך על השמים ויהי ברד וכן בפסוק הסמוך ויט וגו' על השמים וגו' ויהי ברד ואש וגו'. וכן אבני ברד של אמוריים ירדו מן השמים וכן עם סיסרא וכל המלחמות מן הארץ בכלי מלחמה ונלחם עמו ען השמים בכוכבים של אש. וכן אוצרו הטוב מן השמים והמים הוא מן הארץ וזהו בשמים ובארץ וכאן קיצר ולא ביאר שהדברים שבשמים עשה מן הארץ ומפורש במקומות הנ"ל. ועי' עוד ב"ר פר' י"ב סי' י"א:

השקיפה ממעון קדשך. וברך את עמך:

טרקאירין. במוסף ערוך הניח בצ"ע:

כשהמטיר. עי' ב"ר ריש פר' נ"א:

משל למולייר. כמ"ש שבת (דף מ"א) במשנה מוליאר הגרוף ופי' בגמרא מוליאר מים מבפנים וגחלים מבחוץ וצ"ע למה דווקא של זהב. ואיך מוציא ממנו צנים ובנמשל הברד צנים והאש חם: