פירוש מהרז״ו על שמות רבה כד:א

ויסע משה. בכל התורה כתוב ויסעו ויחנו ולמה שינה כאן לכתוב ויסע משה. והתירוץ בסוף הסי' ואגב דורש פסוקים אחרים השייכים לדרוש זה:

היה כותב ה' מלמטן. מעט למטה מן השורה שיהיה נראה חלוק. ובירו' מגילה פ' א' הלכה ט' ר' יהושע בריה דרב חננאל אמר צריך לכתוב ה' למטה מארכבתו של למ"ד הא לה' תגמלו זאת ע' במפרש שם ולשון המדרש הוי הלה' צ"ל הוי לה' בתמיה הוי ענין צעקה של תמיה וכי לה' תגמלו זאת כמ"ש אהה ה' כי הה' הראשון לנוטריקון של תיבת הוי:

ידו אחת משקעתן. עי' לעיל פכ"ב ס"ב בדברי ריש לקיש ע"ש ותבין כאן:

שהיו על סוסיהם. כמ"ש לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים. הרי שבא ללמד מן הסוס על רעיתי ונמצא הסוס למוד מרעיתי שהי' צוארו בחרוזי' ולחייו בתורי' ע"פ מדה י"ב:

מנחשי' ועקרבי'. כמפורש המוליכך במדבר נחש שרף ועקרב:

והיה צלמו של מיכה. כמ"ש מכילתא פסוק ומושב בני ישראל וגו' ויהי בעצם וגו' וכן הוא בספרי בפ' בהעלותך פסוק ויהי בנסוע הארון ר"א אומר עבודת כוכבים עבר עמהם בים שנא' ועבר בים צרה והכה בים גלים כמ"ש בסנהדרין (דף ק"ג ב') ועבר בים צרה א"ר יוחנן זה פסלו של מיכה תניא ר' נתן אומר מגרב לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה וכו' וזה צרה כשתי נשים של איש אחד כחנה ופנינה שנקראים צרה זו לזו וכעסתה צרתה. וע' לקמן פר' מ"א ס"א מש"ש:

ממצרים גוים ואלהיו. ע' לעיל פט"ו סי' י"ב. ובמכילתא שהעתקתי איתא שם דברי ר"א הנ"ל על פסוק אשר פדית משמע שמפרש שזהו מ"ש גוים ואלהיו. ור"ע אומר אלמלא מקרא כתוב א"א לאמרו אמרו ישראל להקב"ה עצמך פדית וכו' בכל מקום שגלו שכינה עמהם. ודברי ר"י כאן כדברי ר"א וכ"מ בהדיא בירו' סוכה פ' ד' בסוף הל' ג' תני בשם ר"א עבודת כוכבים עברה עם ישראל בים מ"ט מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו א"ל ר"ע ח"ו א"כ אתה עושה את הקודש חול ומה ת"ל אשר פדית כאלו עצמך פדית:

וימרו על ים בים סוף. תהלים ק"ו ועי' מדרש תהלים שם:

ועל הים המרו. אצל הים וסמוך לו וכדעת ר' יהודה במכילתא בשלח פסוק ויבואו בנ"י וז"ל כיון שעמדו השבטים אצל הים זה אומר אין אני יורד תחלה. וזה אומר אין אני יורד תחלה שנאמר סבבוני בכחש אפרים וכ"ה בסוטה (דף ל"ז א') ודעת ר"י במ"ר פר' י"ג ס"ז פסיקתא רבתי פר' ז' ס"ו:

מלא טיט. והוא אחד מי' נסים שעל הים כמ"ש במכילתא פסוק ואתה הרם את מטך ובתנחומא שם. ובאדר"נ סוף פל"ג ודורש פסוק דרכת בים סוסיך חומר מים רבים:

אמר ראובן לשמעון. כמ"ש במדרש תהלים ק"ו כיון שירדו לים אומרים אלו לאלו בעוט בעיטך ודוש דישך וכו' וזה ע"פ מדה ט' וי"ז מאחר שכתוב בים חומר וטיט וכתיב וימרו על ים מן הסתם שהמרו אודות טיט:

עם נבל ולא חכם. שההיפך מנבל הוא נדיב כמ"ש לא יאמר עוד לנבל נדיב ע"כ דורש על דורו של ירמיה שכתוב בירמיה איכה תאמרו חכמים אנחנו וגו' ובימיו נעשו ישראל מ"ש נתנו את נבלת עבדיך מאכל כמ"ש ירמיה ז' ל"ג והיתה נבלת העם הזה וגו' וזהו נבל ולא חכם. וכמ"ש (סנהדרין מ"ז) מדרש תהלים ע"ט כיון שנעשה בהם הדין חסידים היו וקרי להו עבדים וחסידים עשו"ש:

אין אתה צריך להתבונן. כמ"ש ספרי וילקוט האזינו. עם נבל לא חכם. נבל לשעבר. ולא חכם לעתיד לבא כיוצא בו את אומר ישראל לא ידע לשעבר עמי לא התבונן לעתיד לבא מי גרם לישראל להיות מנוולים ומטופשים שלא היו בונים בד"ת וכה"א הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה איוב ד' כ"א:

הקב"ה גבור שבגבורים. וכן בספרי שם מפסוק כי האלהים בשמים ואתה על הארץ וגו':

אביך קנך. ב' כתובים מכחישים. אביך מורה שהם בניו. וקנך מורה שהם עבדיו קנין כספו ומכריע ע"פ מדה י"ז שמפורש כן בהרבה מקומות. וכאן חסר ואם לאו קנך כעבד שאינו מתחטא ואינו עושה רצונו:

כאב על בנים. כמ"ש כרחם אב על בנים ריחם ה' על יראיו מכריע ג"כ ע"פ מדה י"ז:

בטובה ושלא בטובה. בין שהוא לרצון לכם ואתם מחזיקים לו טובה או להיפך וכמ"ש אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם:

מעין בתוך גרגרתו. דורש ומכריע שמ"ש קנך רומז על הקנה והגרגרת שעל ידי קנך תכיר אביך כשאתה מתבונן איך אתה אוכל בצוואר שלך ואיך אתה מדבר דברים יתרים בצווארך:

נתמלא עליהם חמה. כמ"ש לעיל פכ"ב ס"ב ודייק מ"ש והמים להם חמה חסר ובהכרח פי' על השר של ים:

גוער בים. גערה שייך על שעושה דבר שלא כהוגן שהשר של הים עשה כנגד רצונו של הקב"ה. וע"י גערה נסים כמ"ש וגער בו ונס ממרחק. וגם הים שכתוב בו וינס היינו ע"י הגערה וכן כתוב תהלים ק"ו ט' ויגער בים סוף וגו':

כיון שראה משה. כמ"ש במדרש תהלים ריש י"ח וז"ל וישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחלו כל עונותיהם שנאמר ויסע משה את ישראל מים סוף שהסיען מחטאו של ים. ורמוז לקמן פ' זו ס"ם ג' ובמדרש שמואל פרשה כ"ט: