פירוש מהרז״ו על שמות רבה כג:ה

אתי מלבנון. ע' שיר פסוק זה ועיקר הדרשה על ס"ד תשורי מראש אמנה ואגב דורש כל הפסוק. וכל זה דברי משל על כנסת ישראל שנקראת בדמיון כלה ודורש לבנון ע"פ מדת ממעל לבנים שנעשים מטיט וכמ"ש מבואר ביחזקאל ט"ז:

למה שני פעמים. ע"פ מדה י' דרשה אחרת א' על הגלות וחורבן ביהמ"ק וא' על הנאולה העתידה. וע' מכילתא סדר בא פסוק ומושב בני ישראל באריכות אתי מלבנון אתי ללבנון וע' לעיל פ' ט"ו סי' ט"ז ספרי סוף מסעי:

ירכתי לבנון. בנבואת סנחריב כתוב שעלה לירושלים על ביהמ"ק:

למענכם שולחתי בבלה. לעיל פ' ט"ו הנ"ל מבואר:

דבר ה' אל יחזקאל. וזה הים בגולה בבבל על נהר כבר. ושם היתה מרכבו כבוד שכינתו ית"ש. ועי' זוהר ריש שמות בדרך נפלא ונגלה:

על יד הנהר חדקל. וזה ג"כ בבבל שראה מראה הנבואה מכח השכינה שגלתה לשם:

בארץ אויביהם. וזהו לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם גם בגלות הוא אתם: אשור ארז בלבנון.

דורש בנין אב מאשור על כולם ע' ב"ר פט"ו ס"ד כל המלכים נקראים על שם אשור:

וה' בראשם. שישוב אתם מהגלות שהיה אתם שם:

תשורי מראש אמנה. ירושלמי שביעית פ"ב. גיטין דף ח':

מראש אמונה. הוא אברהם ראש המאמינים:

היא אמונה. ע' לעיל פכ"ב ס"ג. מכילתא קודם השירה ופי' נוחלים בעוה"ז ובעוה"ב:

זה יצחק. ע' שי"ר פסוק זה איך דורש על יצחק ויעקב:

אריות נמרים. שנים שנים הרי ד':

ויאמן העם. שמות ד' ל"א כשבא משה בפעם הראשון וכן כתיב ויאמינו בה':

היו רואים וכו'. הקושיא על מ"ש כאן כי על מ"ש ויאמן העם בפעם ראשון שלא ראו ושמעו כלום אך כאן אחר כל הנסים שראו ואיזה זכות הוא שהכתוב משבחם ויאמן העם: