פירוש מהרז״ו על שמות רבה יט:ו

כל בן נכר. הדרשה מר"ד זאת חוקת הפסח וזהו חוקיו ומ"ש ומשפטיו כמ"ש במדבר ט' י"ג אצל הפסח ככל חוקותיו וככל משפטיו:

וככה תאכלו אותו. וס"ד ואכלתם אותו בחפזון ובסדר ראה אמר לא תאכל עליו חמץ וגו' לחם עוני כי בחפזון יצאת והיל"ל כמ"ש בפרשת בא ויאפו את הבצק עוגות מצות וגו' כי גורשו ממצרים ע"כ דורש ע"פ מדה ט' וי"ז וממעל ול"א בסדר ראה וזבחת פסח וגו' כי בחפזון יצאת שעל שכתוב בסדר בא אצל פסח ואכלתם אותו בחפזון אמר כאן הטעם על הפסח כי בחפזון יצאת וגו' דוק והתבונן בעמקות כוונת חז"ל ע"פ המדות:

כי לא בחפזון ונו' ובמנוסה וגו'. במצרים היה בחפזון כנ"ל ובגאולה מבבל היה מנוסה כמ"ש ירמיה נ"א ו' נוסו מתוך בבל ולעתיד לא חפזון ולא מנוסה:

התקינו עצמם בלילה לצאת בהשכמה. דורש שמ"ש אצל הפסח ואכלתם אותו בחפזון לא על שיצאו משם בחפזה מיד אחר האכילה שהרי מפורש שמות י"ב כ"ב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד הבקר אלא צוה שיאמינו שבוודאי יצאו מיד בבקר ומחויבים להראות החפזון בפועל כאלו יוצאים עתה וע' לעיל פר' י"ח ס"י ואם לא היו עושים כן היתה מדת הדין מעכבת עליהם וזהו שסמך המדרש שלשעבר אני ובית דיני כו' וכמ"ש וה' הולך וגו' וכמ"ש ויק"ר פכ"ד ס"ב וכמ"ש ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וע' לעיל פר' י"ב ריש ס"ד וש"נ: