פירוש מהרז״ו על שמות רבה יט:ה

זאת חוקת וכו'. כל בן נכר לא יאכל בו:

כיון שיצאו. הכוונה כיון שבאו לצאת שכל דברי הסי' מדבר קודם שאכלו. וע' לעיל פר' זו ס"א:

וכל מי שיצא עמהם. וע' ססי"א הנ"ל וכמפורש בפ' זו וכי יגור אתך וכו' וע"ז חתם הפרשה ויעשו. שאם על הפסח כבר כתוב בסוף פרשת משכו ועשו. ולמד מענינו מה שעשו:

סינטירי. צ"ל סימנטירי ופי' חותם וכמ"ש בנמשל חותם וע' פר"א פרק כ"ט וכמ"ש בברכת המילה וצאצאיו חתם באות וכו':

משתה צלי אש. כמ"ש לעיל פר' ט"ז סי' י"ב צלי אש בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש ולכך צריך החותם שלו:

כורתי בריתי עלי זבח. ברית מילה על זבח הפסח:

ורבותינו אמרו. שמ"ר פר' א' ס"ח. ובתד"א סוף פרק כ"א וריש פרק כ"ד איתא ששמרו כולן ברית מילה:

למה כי שמרו. למה זכו לאורים ותומים כי שמרו וכו':

ינצורו כמצרים. דאם במדבר הלא מפורש ביהושע ה' שמל את כולם בגלגל כי לא מלו כל ישראל במדבר אלא ע"כ במצרים גם תיבת ינצורו מרומז מצרים ע"פ מדת ממעל:

שנית. משמע שמל אותם גם בראשונה והיכן הרי במדבר לא נמולו אלא במצרים כנ"ל וע' במ"ר פר' י"א ס"ג באריכות שי"ר פסוק הנה מטתו ובפסוק עד שהמלך במסבו באריכות:

ומן הריחות שבג"ע. כמ"ש שי"ר שם עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו על סעודת ישראל במצרים בפסח בהסיבה כמש לקמן פר' כ' סי' י"ט וזהו במסיבו ובפסוק הקודם תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף על ביזת מצרים ואז היה עד שהמלך וגו' ומאין היה הריח של כל הבשמים כמפורש: נרד. וכרכום. קנה. וקנמון וכו' עד כל ראשי בשמים וכתוב אחריו עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו. גני הוא ג"ע. ומ"ש לד' רוחות העולם כמ"ש יחזקאל ל"ט ט' מארבע הרוחות בואי הרוח ופחי וכאן כתוב הפיחי גני וכל זה ע"פ מדה ז' וי"ז ומ"ש נתן ריחו פי' שהלך הריח על כל מי שהיה במסיבו הנ"ל היינו לישראל בכל מצרים וכל צלי נותן ריח חזק כמ"ש ביו"ד נסים שבבהמ"ק ולא הפילה אשה מריח בשר הקודש וכמ"ש במדרש איכה פסוק שהם יזובו מדוקרים שהיו צולים גדיים במערבה של עיר והריח מפעפע בהם ומתים. ומ"ש בפסחו של משה היינו ממ"ש שהמלך במסיבו זה משה כמ"ש ויהי בישורון מלך:

אם אין אתם נימולים. שמ"ש וכל ערל פי' ערל מישראל וא"כ היה לו להקדימו תחלה אלא שהיתה עצת ה' שהיא תקום שתחלה קיימו בבן נכר. ובעבד. ובתושב. ושכיר. ובגר. ומכלל זה באו מעצמם לקיים מ"ש וכל ערל וכו':

בדמייך חיי. ב' פעמים ע"פ מדה יו"ד וכאשר מסודר כל זה בשי"ר פסוק עד שהמלך ביתר ביאור:

ונתערב דם הפסח בדם המילה. שתחלה נתנו דם הפסח בכלי או באסקופה כמ"ש ב' דעות במכילתא ונתנו על המשקוף וב' המזוזות ביום י"ד ובלילה כשמלו בעת אכילת הפסח נתערבו הדמים ע' לעיל פר' ט"ו סי' י"ב ופר' י"ז ס"ג. ובפר"א פרק כ"ט איתא וביום שיצאו ממצרים נמולו כולם והיו נוטלים דם פסח ודם מילה והיו נותנים על משקוף בתיהם וכשעבר הקב"ה לנגוף את מצרים ראה את דם הברית ודם פסח נתמלא רחמים על ישראל וכו' בדמיך חיי בדמיך חיי וכו'. וכן הוא בזוהר ריש בהעלותך שערבו יחד משני הדמים ונתנו על המשקוף ועל שתי המזוזות ומ"ש ונושקו כמ"ש שם ביחזקאל והנה עתך עת דודים וכמ"ש ישקני וכו' כי טובים דודיך ומ"ש ומברכו כמ"ש ואומר לך בדמיך חיי: