פירוש מהרז״ו על שמות רבה יט:ד

זאת חוקת הפסח. הדרשה על ס"ד כל בן נכר לא יאכל בו:

בחוץ לא ילין גר. וס"ד דלתי לאורח אפתח איוב ל"א ל"ב ועי' ב"ר פר' מ"ח ס"ג מש"ש ותבין כאן:

גרך אשר בשעריך. הרי שקירב את הגר אל שעריו ולשמור מצותיו. וע' לקמן פר' כ"ז ס"ב וס"ה במ"ר פר' ה' סי"ג:

שהוא סובל בריותיו. שהם לפניו כגרים ואורחים כמ"ש כי גרים אנחנו לפניך:

להיות כהנים. וזהו שלא ילין בחוץ אלא בפנים בבית המקדש ופותח לו דלתי בהמ"ק שיכנסו בפנים:

שאל עקילס. ב"ר פר' ע' ס"ה. במ"ר סוף פר' ח' לקמן פר' כ"ז ס"ה קהלת רבה סוף פסוק טוב אחרית:

יעקב ששמו ישראל. כמו שאנו אומרים בנוסח אבל אנחנו שמאהבתך וכו' ומשמחתך וכו' קראת שמו ישראל וכו' והוא מהתד"א. ולא ביקש אלא זאת וצ"ע שכששאל זאת לא נקרא ישראל:

וסוף דבר. שם בב"ר איתא שר' יהושע השיב לו כן והמדרש כאן קיצר ויתכן שמ"ש וסוף דבר פי' סוף דברי המאמר מדעת ר"י:

לבעלי תשובה. כמ"ש הנלוה אל ה':

רני ושמחי בת ציון. כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' וכתוב שם עוד הפעם ונלוו וכו' ושכנתי בתוכך. שהוא מיותר ע"כ דורש שהפסוק בא לבאר שישכון בתוכה ע"פ ק"ו וד"ק מדה ט' הבדל במצרים יבדילני עתה:

ואל יאמר בן הנכר. הבדל יבדילני ה' ולמה יאמר כן כי ראה שהבדלתי אותם במצרים בפסח:

למה לא תשאלו לגבעונים. בא לפרש למה יאמרו הרי שע"פ מדה י"ז מפורש למה יאמרו ולמה לא יאמרו שהכל מפורש בתנ"ך:

שעשו בערמה. ביהושע ט' כל הענין:

ויקח המלך וכו'. ויתנם ביד הגבעונים:

דייקי שלהם. משפטם ביד בני ישראל:

מה הקב"ה עושה. עי' ב"ר פ' מ"ח סי"ח בא"א ובמדרש תהלים מזמור ו' כמו כאן כל הענין: