פירוש מהרז״ו על שמות רבה יח:א

מקים דבר עבדו. כאן אינו מפורש איזו עבד וכן מלאכיו. ודורש ע"פ גז"ש על משה:

והיאך קיים. פירוש איזה דבר אמר משה בעצמו וקיים הקב"ה שלא יהיה משה בדאי. ועיקר הדרשה על מ"ש לא אוסיף עוד ראות פניך כדלקמן אלא שדורש דרך אגב גם פסוקים הקודמים:

טלף אחד. תרגומו של תיבת פרסה בסדר שמיני כמה פעמים. וע' לעיל פר' י"ד סי' ד' בא"א:

אחר שאמר כי ממנו. הרי יודע שיספיקו מקצת ממנו ואח"כ אמר לא נדע בכ"מ ע"כ דורש כי ממנו על פרעה ופי' ממך נקח ראיה איך לעבוד ה' ולירא ממנו. ומ"ש לא נדע פי' אתה עם עמך יכולים לידע עבודתם אותך כי אתה בעל גבול אבל ממ"ה אינו בעל גבול ואנחנו עם אלהינו לא נדע וזה ע"פ מדה ט'. וגם זה בכלל מ"ש לעיל פר' ג' סוף ס"ח פר' ט"ו סוף סי' יו"ד להטעות לפרעה כי שדי לא מצאנוהו שגיא כח עמנו עי' לקמן ריש פר' ל"ד:

עד מתי. לפרש מ"ש אל תוסף עוד ראות פני וגו' ואני מתחרט על הראשונים:

מה עדיין. פי' מה לעשות למשה אחר שהבטיח לא אוסיף וגו' אם יצא מפני פרעה איך יודיענו המכה האחרונה שעדיין צריך אני להביא עליו:

שנאמר כצאתי. לעיל פר' י"ב סי"ד ופר' ט"ו סי"ה:

קפץ הקב"ה. הליכה שאינו כסדר וברצון נקראת קפיצה:

שמח ונתגדל. כמ"ש לעיל פר' ט"ו ריש ס"ד בשם הפסיקתא ועץ חיים תאוה באה. ומ"ש ונתגדל דורש מ"ש אחר פרשת עוד נגע כתוב גם האיש משה גדול מאוד על שראו דבר חדש ששרתה עליו שכינה לעיניהם. וכבר היה גדול בעיניהם מעת בואו וכמ"ש לעיל פר' ט"ו סי' יו"ד בשם אותיות דר"ע וכאן נתוסף לו גדולה. וגם נכלל בזה שמגודל השמחה נתגדל בקומתו לעיני כל כמ"ש ויק"ר סוף פר' כ"ו על דוד. וכמ"ש אצל שלמה בסוף ד"ה א' ויגדל ה' את שלמה למעלה לעיני כל ישראל. וכמ"ש בסוף הוריות על אביי חזיוהו דאתרם רישיה ואשר העידו חז"ל על ראשי דורות שהיו ארוכים בדורם ומשה היה גבהו עשרה אמות כמ"ש בשבת דף צ"ב ובסוף ברכות ושמחה גדולה זו סבבה לו הגידול ואנחנו לומדים השמחה מן הגדולה המפורשת:

התחיל צווח בפרהסיא כה אמר ה' כחצות הלילה. משמע מלשון זה כה אמר ה' כחצות לילה אמר משה מעצמו מכח דיבור הקודם של הקב"ה עוד נגע אחד. וכפשטות לשון הגמרא ריש ברכות משה אמר כחצות והקב"ה אמר בחצות וצע"ג איך דרשו כן שמאחר שהקב"ה אמר בחצות ובשביל שלא יטעו אצטגניניו לא היה לו לשנות כמו שלא שינה מ"ש נעשה אדם. כמ"ש ב"ר פ"ח ס"ח כתוב והרוצה לטעות וכו'. ואם אליהו כשנתירא שלא יאמרו מעשה כשפים הם התפלל לה' שלא יאמרו ק"ו שהיה לו למשה לעשות כן. ואשר יקשה יותר היכן מצינו שאמר הקב"ה למשה בחצות. רק שאצל המעשה כתוב ויהי בחצי הלילה ולא אצל ההבטחה. וליישב כל זה האיר הקב"ה עיני באמיתת הדברים על פי הרבה מאמרי חז"ל הסכת ושמע. שהאמת הוא שמשה שמע מהקב"ה מ"ש עוד נגע אחד וגו' ובכח נבואה זו דרש והתחיל צווח כה אמר ה' כחצות לילה וכמ"ש לעיל פר' ט"ו סוף סי' כ"ז וז"ל וכשאמר הקב"ה למשה עוד נגע אחד אביא על פרעה אמר משה הרי הגיע הסימן אחד היה אברהם. וענין הסימן מבואר בריש הסי' הנ"ל. באברהם הוא אומר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי מהו דן מכות בכורות שנקרא נגע שנאמר עוד נגע אחד. מהו דן אנכי אמר הקב"ה פורע אני מהם במ"ב שנאמר הנה אנכי הורג את בנך בכורך. והסימן הזה מסר הקב"ה לאברהם וכו' עד ועמרם למשה. והיה משה משמרו ובא וכו' ע"ש. וכוונת המדרש בזה למה שאמר הקב"ה למשה במדין כה אמר ה' בני בכורי וגו' והנה אנכי הורג את בנך בכורך ודורש לעיל פר' ה' סי' ז' גלה לו הקב"ה שלא ישלח פרעה את ישראל עד מכת בכורים לכך לא הוצרך לפרסם לו בסוף ע"ש ופי' שבסוף כשאמר לו עוד נגע אחד וגו' אחרי כן ישלח אתכם לא הוצרך לפרסם ולפרש מכת בכורות שזהו מ"ש בתחלה אנכי הורג את בנך בכורך שעדיין לא נתקיים ובהכרח שזהו כוונתו לקיים עתה. ומ"ש עוד נגע אחד כמ"ש פר"א פרק כ"ו ר"ט אומר באותו הלילה שנלקחה שרה ליל פסח היה והביא הקב"ה על פרעה נגעים גדולים להודיע שעתיד להכות את מצרים בנגעים גדולים וכו' הרי שמכות מצרים נקרא נגעים ומכות בכורות עוד נגע אחד. ותיבת עוד משמע מוסיף על הראשונים כמ"ש לעיל פר' ט"ו סי' י"ד ומה בשביל אשה אחת הכה כ"י הקב"ה בעצמו. בשביל ס' רבוא עאכ"ו שיהיה מכות בכורים בלילה זו ע"י הקב"ה בעצמו. עמש"ש. וזה היה בחצות לילה ממש כמ"ש רות רבה בריש פר' ו' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך משפט שעשית למצרים וצדקה לשרה. וכן הוא בפסיקתא פר' י"ז סי"ג שנעתיק לקמן. הרי מכל המקומות הנ"ל שמ"ש עוד נגע אחד הוא מכות בכורות שהבטיח לאברהם שנקרא אחד שאמר לו דן אנכי בעצמו כ"י וזהו הנה אנכי הורג כנ"ל וההבטחה לאברהם היה על חצי הלילה ממש כמ"ש בסוף סי' זה מפסוק ויחלק עליהם לילה. וכמ"ש ב"ר פמ"ג ס"ג ויחלק עליהם לילה רבנן אמרי יוצרו חלקו אמר הקב"ה וכו' וביתר ביאור בפסיקתא הנ"ל סי' ד' וז"ל תני רשב"י משה לא היה יודע עתותיו ולא רגעיו של לילה לפיכך אמר כחצות הלילה אבל הקב"ה יודע זמניו של לילה לפיכך נכנס בו כחוט השערה וכו' רבנן אמרי יוצרו חלקו הד"א ויהי בחצי הלילה ולהלן את אמר ויחלק עליהם לילה. אר"ת אביכם יצא בחצות ואני יוצא עם בניו בחצות ורבנן אמרי אמר הקב"ה אביכם יצא עמי מאמש ועד חצות ואני יוצא עם בניו מחצות ועד בוקר ועל זה אמרו בגמרא משה אמר כחצות והקב"ה אמר בחצות שמשה דרש גז"ש ממ"ש רגע אחד כנ"ל שהכוונה על הבטחת מ"ב בחצות הלילה ועל זה אמר ברוה"ק כה אמר ה' כחצות הלילה ולא שקבל עתה נבואה חדשה. אלא תחלה דרש ואח"כ אמר בנבואה וכאן סתם לו השי"ת ולא פרסם ולא גלה לו בהדיא מ"ב שרמז לו על מ"ש במדין ובכל המקומות הנ"ל וכדלעיל פר' ה' סי"ז. רק משה פרסם כאן מה שכבר גלה על מ"ב ומה שדרש שיהיה בחצות. אך שלא קבל הלשון ממש ע"כ שינה לומר כחצות בעבור הטעם הנ"ל. ותשלום דרוש זה בראיות אמתות לקמן סוף פר' מ"ז שעל שדרש משה בכל הנ"ל העיד עליו השי"ת בכל ביתי נאמן הוא. והמתבונן באמיתת דברים אלו בעיון בכל המקומות כנ"ל יחמר ברקחי. ברוך ה' שהנחני בדרך אמת:

יפה אמרת אל תוסף. שד' פסוקים הקודמים אמר משה בשם ה' אך פסוק זה אמר משה בעצמו וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי שלא כוון להתפאר בזה אלא שלפי שאמר פרעה אל תוסף עוד ראות פני הוכרח משה לומר וירדו כל עבדיך וגו' ומ"ש ושר הצבא ואפרכוס מרומז במ"ש אלה שעומדים תמיד לפניו והם היותר גדולים ומיעוט רבים שנים. ומ"ש אלא אתה כמ"ש במכילתא על פסוק ויקם פרעה והובא בילקוט וזה לשונו שומע אני ע"י שרים ושרות ת"ל הוא וכל עבדיו. וכל דברי מדרש זה לקוחים מהמכילתא ושם באריכות. רק מ"ש ושר הצבא ואפרכוס אינו מהמכילתא:

שעשה עצה עם אברהם. שדורש מלאכיו על אברהם על שהיה נביא וכמ"ש ויק"ר פר' א' שהנביאים נקראו מלאכים ואא"ע שאברהם נתן עצה ת"ע על העצה שנתן הקב"ה לאברהם וע' ב"ר פר' י"א סי"ד ופר' נ"ד ס"א על מ"ש איש עצתי והיינו כמ"ש כאן ועי' רד"ל כאן. ובפסיקתא פר' י"ז ס"ב דורש ועצת מלאכיו על משה:

ויחלק עליהם לילה. איך נחלק הלילה מעצמו ע"כ דורש א"ת וַיֵחָלֵק אלא וַיְחַלֵק שהקדוש ברוך הוא חלקו וכלשון המכילתא פסוק ויהי בחצי וגו' יוצרו חלקו ועי' בראשית רבה פרשה מ"ג ס"ג. פסיקתא פר' י"ז סי"ד ומש"ש: