פירוש מהרז״ו על שמות רבה יז:ה

יש אומרים ע"י מלאך. זה סותר למ"ש באגדת פסח ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה אני ולא מלאך. ובמכילתא פסוק ועברתי אין עברה אלא זעם שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם והיינו ע"י מלאך. והכיתי שומע אני על ידי מלאך ת"ל וה' הכה וגו' הרי שבמכילתא ג"כ סותר עצמו וגם המדרש כאן תחלה אמר והמשחית יוצא ומחבל כל מה שמצא ובהכרח שהכוונה רק על הבכורים ואח"כ אמר והקב"ה מחבל בכוריהם. והענין בזה כמ"ש בפסוק עצמו ועבר ה' לנגוף וגו' ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף וכאלו מפרש ואל בתי מצרים יבא המשחית לנגוף כי המלך אינו עושה בעצמו רק מצוה לאחרים לעשות אלא שעומד עליו וכאלו עשה בעצמו. רק שיש מקום שהמלך שולח איזה שר שישפוט ויקיים כפי שכלו ועכ"ז נקרא על שם המלך שאצל מ"ב היה הקב"ה כ"י עומד בעצמו על המלאך ובזוהר ראיתי שמכריע שהקב"ה כ"י עבר והכה בכורי מצרים אך המשחית הלך אם ימצא איזה פתח של ישראל שאינו רשום בדם פסח ובדם מילה וזהו לא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף ובזה יתכן ההפרש בין שני המשפטים:

הפילו ומתו האימהות. שבשעת הלידה עת סכנה והמשחית שניתן לו רשות על הבכור שבמעים שולט גם עליה:

ונגפו אשה הרה. וס"ד ואם אסון יהיה ופי' רש"י באשה והיינו כמו כאן שניתן לו רשות:

פירטון. פי' במ"ע שודדי הים:

היה עם בניו במצרים. כמ"ש לעיל פר' ט"ו סי' י"ב וש"נ:

מחשבות עליהם כל הלילה. כמ"ש פר"א פרק מ"ח וז"ל שרחל בת בתו של שותלח היתה הרה ללדת ורמסה בחומר ויצא הולד מתוך המלבן בחצי ליל פסח ואז נגאלו ע"ש:

מורניות. חניתות וכלי זיין ובנמשל הם המצות והשגחתו ושכינתו. והמשיל לספינה על גלי ים שהוא מקום סכנה יותר מאשר ביבשה שהצרה קרובה כרגע כך במצרים אם לא גאלם כרגע היו אבודים:

בצלי. בשר באש. והקב"ה דן בשריהם באש עברתו. הם מזין על פתחיהן דברי מצותיו של דם פסח ומילה וכו' בהלל להפריש ולהבדיל בין קדושת הקב"ה ובין טומאת עבודת מצרים שאמרו פה להם וגו' וכן הפריש הקב"ה וכו':

טוחנין ולשין. משנים ומהפכים צורת הדגן לקמח ומקמח לעיסה לשמו הגדול. והקב"ה משנה ומהפך צורת מצרים. כל זה ע"פ מדת מנגד:

פודה ה'. כמ"ש לעיל פר' י"א סוף ס"ב פר' ט"ו סוף סי' י"א:

קומה ה' באפך. וס"ד הנשא בעברות צוררי ועורה אלי משפט צוית ועדת וגו' תסובבך. בעברות מה שעברת על צוררי שעדתם סבבוך כנ"ל ואז ועורה אלי משפט צוית לעשות בלילה הזה: