פירוש מהרז״ו על שמות רבה טו:ה

בארץ מצרים. ויאמר ה' אל משה בארץ מצרים לאמור החודש וגו' שדיבר עמהם במקום אויר בארץ ולא בעיר לבד הנבואה דלעיל של מכות בכורות שהיתה בבית פרעה וכן המכה בעצמו כו' וכמבואר בסמוך:

בחוץ תעמוד. וס"ד והאיש וגו' יוציא אליך את העבוט החוצה כך כאן רצה למשכן את מצרים בעבור חובו כמ"ש נתתי כפרך מצרים כדלעיל פר' י"א ס"ב עמד לו בחוץ וגבה אותם וע' לעיל פ' י"ב ס"ה לקמן פ' י"ח ס"א כדברי ר' שמעון כאן:

במקום טנופות. הוא זנות ושארי תועבותיהם ובמקום טומאה כמ"ש כי אין בית אשר אין שם מת. ועוד שהיו קוברין מתיהם בבתיהם כמ"ש מכילתא פ' בא פסוק ותהי צעקה. וע' לקמן פ' זו סי' י"ט:

למקום טומאה. ולא על הטומאה ומתירא שלא תטמא ומ"ש ולא אאבד כי אוכלים טמאים אין להם טהרה במקוה:

קודש ישראל. וס"ד ראשית תבואתו היינו תרומה שנקרא ראשית. המשל מתרומה ולא מקודש כי הקודש יתכן שבעליה הוא ישראל אך תרומה בעליה כהן:

בין הקברות. כפי פשטיות המשל וכוונת הנמשל כנ"ל במקום עבודת כוכבים וטנופי העבירות:

להניחן אי אפשר. בעבור שבועות האבות ולמען כבוד שמו:

כשהוציא קרא. אחר שהוציאם ובא להשרות שכינתו במשכן:

וכפר על הקודש. והכפרה על הטומאה היא הטהרה וכמ"ש ויק"ר פ' ל"ה ס"ג את חוקתי והדרת פני זקן אני ה' אני הוא שקיימתי מצות זקן תחלה לזרז את ישראל לקיים מצותיו. גם רומזים לדברים מסתרי סודות הזוהר: