פירוש מהרז״ו על שמות רבה טו:כז

ואמרת אל פרעה. במדין קודם לכתו למצרים כתוב שמ"ב האחרונה אמר לו בראשונה וכן בישר לאברהם שאמר לו דן אנכי ע"פ גז"ש אנכי הורג וגו'. וע' לעיל פר' ה' ס"ז מש"ש ולקמן פרק י"ח ס"א באריכות ותבין כאן:

והסימן הזה. ע' לעיל פר' ג' ס"ה ופר' ה' סי"ב וסי' י"ג מש"ש:

מהו בני בכורי. באיזה אופן הם כולם בכורים ע"כ דרש א"ת בני בכורי אלא בני ברוכי. בני האבות שאחרים ברכום על מעשיהם הטובים. [וכ"כ היפ"ת] ע' פר"א פרק ח' שגם אברהם נקרא בכור:

בנו של מי. א"ת בני אלא בני וזהו בני בכורי ישראל שלקח הבכורה:

ד"א אמר הקב"ה. דורש למה הודיע לפרעה מבכירותם ולמה קודם כל המכות אלא שרמז לו שילקה ארבעים כדין עובד בבכור שהביא עליו יו"ד מכות כל מכה כלולה מארבע כדעת ר"א באגדת פסת ודין המכות שיהיו משולשים וגם זה קיים בו ואם אינם שוים ודומים ממש. וע' לעיל פר' י"ב ס"ד וש"נ:

בחרטומם. כי חרטום פי' פיו של עוף עיקר חיותו וכאן הכוונה על שר שלהם ע' ערוך ערך חרטום:

עשר מכות הביא. בתנחומא בא ס"ד באריכות פסיקתא פר' י"ז סימן ז' בטכסין וכו':

מסרסין. ע' לעיל פר' יו"ד ס"ג וש"נ ומבואר ותבין כאן וכאן הגז"ש בא"א ומרומז גם במקומו בתורה שבמכה זו הזכיר בחדר משכבך ועל מטתך מדה ט"ז כאן ע"פ מדה י"ז בתהלים ע"ח ושם ע"פ גז"ש:

מוניטה. הוא צורת מטבע. כמ"ש בסנהדרין ל"ז א' במשנה טבע הכל בחותמו של אדה"ר וזהו בצלמנו כדמותנו והמצרים רצו לבטלם מפו"ר ולמעט הדמות כדלעיל פר' א' ריש סי' י"ב:

שהיו מדברות. ע' לעיל פר' יו"ד סי"ו ושם מבואר ולמוד מענינו מה היה הדיבור:

אחד היה אברהם. שמ"ש נגע אחד תיבת אחד מיותר ודורש גז"ש על אברהם שנקרא אחד ביחזקאל ל"ג וכן בישעיה נ"א כי אחד קראתיו שאמר לו דן אנכי וכנ"ל בריש הסימן:

כי את הבכור. כוונתו על עיקר הדין שכתוב בס"ד הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה ואפשר שאגב מרמז על מ"ש ב"ר פר' ס"ג סי"ז שני שנואי ע"ש:

סוד הלבנה. שמושלת ביום ובלילה וכמ"ש ב"ר פר' ו' ס"ג פסיקתא פר' ט"ו סי"כ:

בוער כתנור. ס"ד והיו כל זדים ועושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא ע' ב"ר פר' כ"ו ריש ס"ו ומש"ש: