פירוש מהרז״ו על שמות רבה טו:טו

שלח משה וכו'. כמ"ש בריש סי' הקודם עד ויך כל בכור במצרים בעצמו כו' וזהו מ"ש כיון שנכנס הקב"ה וכו':

ואגוף את מצרים. ולשון הפסוק ואשלח את משה ואת אהרן ואגוף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו ואחר הוצאתי אתכם שמ"ש ואשלח את משה ואת אהרן הוא לענין כל המכות כנ"ל עד מ"ב ואח"כ ואגוף את מצרים בעצמי זה מ"ב שנקרא ננגף כמ"ש ולא יהיה בכם נגף למשחית אלא במצרים יהיה הנגף. ומ"ש כאשר עשיתי בקרבו לרמוז שבמכת בכורות עשה שפטים באלהיהם וכמ"ש בפרשת ועברתי וגו' והכיתי וגו' ובכל אלהי וגו'. אך בעת המעשה אינו מפורש כאן שעשה שפטים באלהיהם ומביא המדרש ראיה שגם במעשה היה כן וזהו כאשר עשיתי בקרבו וכמ"ש בסדר מסעי ומצרים מקברים וגו' כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים. וזהו מה שאמר המדרש וכן באלהיהם פי' שמשני פסוקים אלו ראיה שגם במעשה היה כן ובא לפרש טעם הדברים וכמ"ש במכילתא פסוק ועברתי:

להטעותן. לעיל פ"ג ס"ס ח' וש"נ מכילתא ריש בשלח. כמ"ש ויוציא לאור צלמות כמ"ש לעיל סי' י"א פ' זו על יצ"מ אז הטעה למצרים. וכן בס"י ע"ש:

הנותן בים דרך המוציא. והיל"ל בהיפך תחלה המוציא ואח"כ בים דרך ע"כ דורש קודם שהוציא חיל מצרים נתן בים דרך על ידי שאמר וישובו ויחנו וגו' ובין הים וגו' תחנו על הים בזה נתן דרך שיטעו מצרים וירדפו בים ויאבדו יחדו ישכבו וגו':

וסגר פום אריותא. דרש גז"ש וכן הוא במכילתא ריש בשלח:

שרן של מצרים. לקמן פ"כ ס"ה פ' כ"ב סי"ב לפרש מ"ש ועיני רשעים וס"ד ותקותם מפח נפש להשר שקוו לו ולבעל צפון:

ילכו איש בשם. יתבונן הקורא שחבר המדרש פסוקים מד' מקומות פסיק זה ממיכה ד' והיה באחרית הימים וגו' וכל הענין. כי כל וכו' ילכו ולא פי' למה ילכו ומפורש יותר בישעיה ב' ג"כ הפרשה של מיכה הנ"ל והיה באחרית הימים וגו' ישפוט למחריבי ביהמ"ק כי יום לה' צבאות וגו' ואז והאלילים כליל יחלוף שמתוכן יבאו במערות צורים וגו' מפני פחד ה' וגו' ביום ההוא ישליך אדם את אלילי כספו וגו' וחסר בישעיה שבעת שיטמינו עצמם עם אליליהם ונלמד ממיכה. ובמיכה אינו מפורש מה יעשו עם אליליהם ומפורש בישעיה שישליכו ויחלופו. ובב' מקומות לא ביאר אם ינצלו המטמונים במחבואם. זה מבואר בעמוס בפרשה דומה לב' הנ"ל וה' צבאות הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל יושבי בה כנ"ל בישעיה שאז יטמינו עצמם ויחבאו עם אלהיהם כנ"ל במיכה. ועל זה אמר אם יטמינו ויחבאו לא יועילו כלום כמו חיאל שנטמן לבעל וזהו מה אם יחבאו בראש הכרמל. ומ"ש בורחים אתם כמ"ש ואנה מפניך אברח. ובכל המבואר יובן הפסוק ועיני רשעים וגו':

חיאל שנטמן. ע' לעיל פ"א סי' כ"ב ע"פ מדה י"ז ע"ש ותבין כאן איך דרשו שכן היה המעשה. ודרשו ע"פ מדת סמוכין אל חיאל שתחלה כתוב בימיו בנה חיאל וגו' וסמוך לזה ויאמר אליה כל הענין של העצירת גשמים והמעשה בהר הכרמל. ובלי ספק שדרשו גם על מ"ש אם יעלו השמים וגו' יחתרו בשאול וגו' בקרקע הים וגו' על מעשים כנ"ל אעלה על במתי וכוונה שירדו בני קרח בשאול וכדומה אלא שאנו חסרים מדרשים רבים:

אותה שעה. בא לחתום מ"ש וכן לעתיד:

מגדל עוז. וס"ד בו ירוץ צדיק ונשגב. לפרש הפסוק הנ"ל ואנחנו נלך ולא פי' אם יועיל וכאן מפורש ומי שחפץ לטעום טוב טעם צוף דובשם בעיניו יראה כל הפסוקים ויבין עמקות חז"ל וע"ז נצטווינו להבין דברי חכמים וחידותם: