פירוש מהרז״ו על שמות רבה א:ט

הוא התחיל בעצה. סוטה י"א לקמן פ"י ס"ג ופ' י"א ס"ג:

נתחכמה לאלהיהם. בתנחומא הגי' למושיען וכו' וכאן חסר וה"ג בגמרא שם נדונם באש כתיב כי באש ה' נשפט. וכתיב כי ה' באש יבא נדונם בחרב כתיב ובחרבו וכו' סיפא דקרא הנ"ל והנה חז"ל סדרו הענין כמ"ש בפסוקים ושמו בפי המצריים שלא ידעו הפסוקים שאמרו הנביאים בדורות האחרונים אך המצריים ידעו שמדתו לשלם מדה כנגד מדה וכמ"ש בהדיא לקמן פכ"ב ס"א ובשי"ר פסוק אחזו לנו. וכן לקמן בפרק זו סי"ח בהדיא:

ועליהם אינו מביא. ושם בגמרא הגירסא אי נמי הוא אינו מביא אבל הם באים וכו':

יגירוהו על ידי חרב. יגיר וימשוך את מצרים שנקראו שועלים כמ"ש בשי"ר שם ולקמן פכ"ב הנ"ל. ומ"ש ע"י חרב מלשון חרבה ויבשה על ידי שהפך הים לחרבה ובילקוט תהלים ס"ג הגירסא מנת שועלים שעל ים מלשון משעול ודרך. או כמ"ש מי מדד בשעלו מים:

בה נתבשלו. בגמרא שם מסיים מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדרה היא דכתיב ויזד יעקב נזיד היינו בקדרה ע"פ מדה ט' שעל שהשליכו ילדי ישראל לתוך היאור להמיתם ע"כ השליכם לתוך הים ומתו שם וזהו דמיון הקדרה וכמ"ש ביחזקאל כ"ד ונדרש בפתיחה ה' דאיכה רבתי ע"ש אך בשאר מקומות אין הכרח לפרש תיבת זדון מלשון קדרה ובישול:

א"ר מימון. בגמרא שם הגי' אמר ר"ח ב"ר אבא אמר ר' סימאי ועי' סנהדרין ק"ו:

משפחות סופרים. מ"ש במ"כ בשם רש"י הוא בספרי סדר בהעלותך פסוק ויאמר משה לחובב המה הקינים וכו' המה בני יתרו שנקראו קינים כמ"ש ובני קיני חותן משה ומ"ש ג' היו באותה עצה על יתרו דייק ממ"ש עתה ידעתי וגו' כי בדבר אשר זדו משמע שידע מה שחטאו ומה שדברו מזה. ועל איוב כמ"ש ב"ר פנ"ז ס"ד שהיה איוב במצרים אז והיה יועץ שם כמ"ש איוב ריש כ"ט בהדיא ועל זה נאמר באיוב כ"א ט"ז י"ז עצת רשעים רחקה מני וגו' יבוא עלימו אידם חבלים יחלק באפו יהיו כתבן כמ"ש אצל מצרים יאכלמו כקש. אך על בלעם צ"ע שהרי ענין בלעם ובלק היה בסוף ארבעים שנה במדבר ובמ"ר פ"כ ס"י איתא שלא היה זקן וכמ"ש סנהדרין ק"ה שנהרג בן ל"ג שנה וכאן חולק על זה וסובר שהיה זקן גדול ומצאתי בפ' תוספות על התורה בסוף סדר בלק פסוק לך איעצך ג' היו באותה עצה וכו' ע"ש וצ"ע:

ועלה מן הארץ. שמאחר שאמר ונוסף גם הוא על שונאינו שנתירא שיגרשו את המצריים א"כ היל"ל ועלינו אלא כאדם כו':

הם עולים. ופיהם של מצרים הכשילם שבסוף היה כן וע' לקמן פכ"ה ס"ח ועיין רש"י שם בסוטה: