פירוש מהרז״ו על איכה רבה, פתיחתא ט

כי שמענו חרפה. משמע שלא היה אלא חרפה והלא היה שם הרג רב ושאר צרות בלא מספר ע"כ דורש על חרפה ששקולה ככל הצרות. וכמ"ש ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלהיך:

לא יבואו בקהל לך. כמ"ש לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ועליהם אמר כי ראתה גוים באו מקדשה וע"ז אמר כי באו זרים על מקדשי בית ה' ואז שמענו חרפה ולמוד מענינו שהחרפה היה כשבאו למקדש ה' ומצאו שם הכרובים והיינו חורבן בית ראשון ובהכרח שחולק על מי שסובר שיאשיה גנז הארון עם הכפורת והכרובים אלא שסובר כמ"ד ארון גלה לבבל:

מואב ושעיר. גם שעיר שהוא אדום בכלל אשר צויתה לא יבואו בקהל כמ"ש דור שלישי יבא להם בקהל ה' אך שני דורות אסורים ודעת המדרש שגם עמון עמהם כמ"ש בריש הפרשה שים פניך על בני עמון עד פסוק חי"ת ומ"ש ככל הגוים שגם הם יש להם צורות שעובדים אותם וזהו החרפה של כניסת זרים למקדש ה':

לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל. וכמ"ש מ"ב י"ט ט"ו ה' אלהי ישראל יושב הכרובים גז"ש מה שם כרובים אף כאן כרובים שעל ידם היה החרפה ובפסוק הקודם שמעתי חרפת מואב וגידופי בני עמון:

י"ז בתמוז. בגדר שמיעה שהיא מרחוק כך בי"ז בתמוז היה עדיין רחוק מהחורבן. כסתה כלמה פנינו בקרוב בט' באב: