פירוש מהרז״ו על איכה רבה, פתיחתא לד

קחנו ועיניך שים עליו. ירמיה ל"ט י"ב. ואל תעש לו מאומה רע כי כאשר ידבר אליך כן עשה עמו:

ונותן את ראשו עמהם. שיבא הקולר גם בצווארו וכמ"ש ירמיה מ' והוא אסור באזיקים שהוא הכניס עצמו באזיקים ומ"ש ומעבירו מהם וכמ"ש שם מ' פסוק ד' הנה פתחתיך היום מן האזיקים:

את מתנבא על הדה קרתא. כמ"ש ירמיה מ' פסוק ב' ה' אלהים דבר את הרעה הזאת:

כמ"ש בסוף הפרשה. בפסוק ה' ועודנו לא ישוב:

עד שנאמר לו מפי הגבורה הה"ד הדבר וכו'. יתבונן הקורא שכבר דרש המדרש פסוק ד' ופסוק ה' כנ"ל ופסוק הדבר אשר היה הוא פסוק הא' וכפי דברי המדרש עד שנאמר לו משמע שהוא בסוף הפרשה וע"ז נאמר להבין דברי חכמים וחידותם שבסוף כסוק ה' כתוב ויתן לו ארוחה ומשאת וישלחהו א"כ מהו שכתוב בפסוק א' הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' אחר שלח אותו נבוזראדן רב טבחים בקחתו אותו והוא אסור באזיקים הרי מפורש שאע"פ שכבר פתח אותו מן האזיקים כמ"ש פסוק ד' ושלחו כמ ש פסוק ה' עדיין לא קבל עליו ולא הלך ועדיין היה מכניס עצמו באזיקים עד שהיה דבר ה' אליו ולא פי' מה היה הדבר ודורש שהדבר היה והוא אסור באזיקים בתוך כל גלות ירושלים ויהודה וכן פסוק ואני בתוך הגולה שני פסוקים אלו הכוונה על השכינה כמ"ש אני והו הושיעה נא הם שמות השכינה כו' כמ"ש בסמוך מן הילקוט שעל ירמיה כתוב הנה פתחתיך היום מן האזיקים א"כ מ"ש והוא אסור באזיקים אחר ששלח לירמיה היינו השכינה כב"י שהלכה עם ישראל בגלות וא"כ מקום פסוק א' אחר פסוק ה' וישלחהו הדבר וגו' אחר שלח אותו ע"פ מדה ל"א ומדה ט' מדרך קצרה שהודה ירמיה שיותר טוב והוא אסור באזיקים שהשיב ירמיה אין אנא אזל וכו' ואח"כ ויבא ירמיה אל גדליה וגו':

הוא והוא. בילקוט ל"ג תיבת הוא והגי' שם ודכוותיה ואני בתוך הגולה א"ר אחא כ"י אני והוא:

עד היכן נבואתו. מאמר זה צע"ג איך שואל המדרש עד היכן שהרי מפורש בירמיה בסוף נ"א עד הנה דברי ירמיה ואיך יחלקו חז"ל על פסוק מפורש זה ויאמרו חד אמר עד מזרה ישראל ותד אמר עד ויש תקוה לאחריתך שהפסוקים בירמיה ל"א באמצע הפרשה ושאר דברי הפרשה מנביאים אחרים בלא ראיה וטעם דברים שלא יתכנו כלל אך בילקוט ירמיה מ' הגירסא הדה"ד הדבר אשר היה אל ירמיה ומה היה אותו הדבר ר"י ור"א ר' יוחנן אמר מזרה ישראל וכו' ור' אלעזר אמר כי פדה ה' את יעקב וכאן אינו גורם פסוק כי פדה כי אם פסוק ויש תקוה לאחריתך ויש ליתן מקום ולקיים גירסת הילקוט והיינו שבירמיה ל"א יו"ד כתוב שמעו דבר ה' גוים והגידו וגו' ואמרו מזרה ישראל שמ"ש שמעו דבר ה' ולא פירש הדבר בהכרח שהוא מ"ש ואמרו מזרה ישראל יקבצנו וא"כ מ"ש כאן הדבר אשר היה אל ירמיהו וגו' ולא פירש דורש ע"פ מדה גז"ש שמעו דבר מה שם מזרה ישראל אף כאן מזרה ישראל ומאן דאמר ויש תקוה לאחריתך כי שם כתוב כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' עד ויש תקוה לאחריתך וגו' וכאן כתוב הדבר אשר היה וגו' מן הרמה בקחתו הרי שהדבר שנאמר לו ברמה היינו עד ויש תקוה לאחריתך וגו' הרי בעיקר הגירסא מה היה הדבר כגירסת הילקוט אך בענין הפסוקים העיקר כגירסת המדרש בדברים של טעם כנ"ל:

ובחזירתו. מן הרמה אל המצפה אל גדליה:

והיה מלקטן. צ"ע מנין לו ועוד שירמיה היה כהן ואיך טימא עצמו ואולי כמ"ש חז"ל כשמת רבו בטלה כהונה אף כי חורבן בית המקדש וגלות כלל ישראל:

ובטרם יתנגפו רנליכם. על שהיו הולכים יחפים על ההרים ועל הקוצים מקום צורים וקוצים ונרדפו על צוארם שילכו מהרה היו נקצצים אצבעות רגליהם:

על הרי נשף. וס"ד ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וכאשר לא שמעו ונתנגפו רגליהם על ההרים על זה אמר על ההרים אשא בכי ונהי ועוד דרש על ההרים אותם הרים נאים ומשובחים הם האבות שנקראו הרים:

על נאותיו של יעקב. הם התהלות והשבחים. והברכות שנהפכו לקינה ודורש נאות מדבר מלשון ומדברך נאוה כי לפי פשוטו יקשה מי יקונן על נאות מדבר שאין שם אדם ועוד איך שייך נאות מדבר והלא המדבר הוא מקום ציה וערבה ע"כ בהכרח לדרוש על דברים נאותים שנתבטלו ע"פ מדת ממעל ומדה ט' יש לקונן עליהם:

ולא שמעו קול מקנה. מאחר שאמר נצתו מבלי איש עובר איך אמר ולא שמעו קול מקנה מי ישמע ע"כ דורש ולא שמעו קול תורה ונבואה כמפורש כמה פעמים ע"פ מדה ט' וי"ז ומ"ש מקנה שלא יתכן לפרש על הבהמה כנ"ל בהכרח לדרוש שאינה מחוברת לתיבת קול אלא עומדת בפני עצמה לדרשה ע"פ מדת ממעל וי"ז על עבודת כוכבים שנקראת קנאה כמ"ש ביחזקאל חי"ת סמל הקנאה המקנה בביאה כמ"ש ב"ר פרשה כ"ג סי' ג' ע"ש ותבין כאן וכן לעיל סוף פתיחא כ"ב וכאלו מפורש ולא שמעה קול תורה ונבואה אלא קול מקנה:

חמשים ושתים שנה. הם השנים של ממשלת בבל אחר החורבן ואז נתקיים מ"ש לפי מלאת לבבל שבעים שנה היינו י"ח שנה קודם החורבן כמ"ש לעיל פתיחא כ"ג ויקום לקול הצפור ושם בארתי חשבון הי"ח שנה ונ"ב אחר החורבן והם ביחד שבעים שנה ואז היה פקידה של ישועה ונמשך עוד ח"י שנה עד למלאת חרבות ירושלים שבעים שנה:

לא נראה עוף טס. שמאחר שכתוב מבלי איש עובר לא היה צריך להזכיר שלא היה שם בהמה שאין הבהמה נמצאת אלא במקום בני אדם ע"כ עיקר כוונת הכתוב מעוף השמים עד בהמה הוא על העופות שלא נראה עוף טס דרך פריחתו דרך א"י מגודל קללת החורבן א"כ מ"ש עד בהמה לדרוש גימטריא של בהמה שהוא נ"ב שנה הנ"ל שהתחיל הישוב. גם לא יתכן לפרש כפשוטו שלא עברה בהמה בא"י שהרי מפורש כתוב על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו וחיה בכלל בהמה אלא לגימטריא:

לארבעים שנה היו נוטעים תמרים. נתן ה' בלב הבבלים לכשיגלו ישראל לשם ימצאו פירות מתוקים שעיקר ישיבות התורה היה בבבל:

ז' מאות מיני דגים טהורים וכו'. הכל לטובת ישראל שיהיו נמצאים להם בבבל כל מינים אלו וצ"ע מנין להם כל זה:

ודגים היאך גלו. כי הרבה מיני דגים בימים ויאורים שאינם מגיעים לבבל ואיך יבואו לשם אלא שיש מקומות בימים ויאורים שמחוברים לתהום ודרך שם הלכו וחזרו:

כמה חצופה ארץ ישראל. שאע"פ שהיא ביד עובדי כוכבים. וישראל הם בגולה בתוכה ופירותיה לאויבים וצרים עכ"ז עושה פירות טובים כמקדם ודורש שעל שגומלים עמה שעובדים אותה ע"כ אינה כפויה טובה:

ז' שנים נתקיים בהם גפרית ומלח. עי' פסיקתא רבתי פרשה א' סי' ה': וש"נ ומבואר:

ר' אבא בר כהנא אמר וכו'. עד על כל חית הארץ צע"ג. ולא מצאתי בזה דבר:

נשלם פי' הפתיחות של איכה רבתי שמספרם ג"ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: