פירוש מהרז״ו על איכה רבה, פתיחתא כט

אלהים מושיב יחידים ביתה. וס"ד מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה:

בפני עצמם. וזהו יחידים. ואח"כ ביתה שנתישבו יחד כמו בע"ב עם ב"ב אימתי כשהוציא אסירים:

המוניא. עיין מ"כ ועיין לעיל פתיחא יו"ד ושם מבואר:

אך סוררים. כשסרו ישראל מהקב"ה אז שכנו כמו במדבר ציחי צמא צמאים להשכינה: