פירוש מהרז״ו על איכה רבה, פתיחתא כד

גיא שכל החוזים. ילקוט ישעיה כ"ב כה"ע ובאמת נקראת ירושלים הר. הר המוריה הר בית ה' רק כאן בעת כשלונה מכנה אותן בלשון גיא על שמתנבאים עליה נבואות של פורענות ועי' ילקוט ישעיה כה"ע ועי' במ"ר פ"י ריש סי' ה' שמו ולא שם עירו בידוע שהיה מירושלים:

אלו גסי הרוח. עי' ויק"ר פ"ז סי' ז' היא העולה:

משמש שלש לשונות. לקמן פסוק זנח ה' מזבחו בסוף הפסוק:

חלליך לא חללי. פי' החללים שבתוך העיר אינם חללי תרב וכמ"ש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה פי' אימה של מות של פסוק הקודם מזי רעב ולחומי רשף דברים ל"ב כ"ד וכמ"ש טובים היו חללי חרב מחללי רעב:

מקשת אוסרו. הלא הקשת של עץ קשה ואיך יאסרו בו והיל"ל מיתר אוסרו וע"כ דורש ע"פ מדת ממעל מקשתותם נמסרו למלכיות יאסרו אותם:

מתירין גידי קשתותם. דורש מקשת מה שמסירין ומתירין מן הקשת ע"פ מדה ט' היינו חבלים ומיתרים של גידים שאסרו אותם בהם:

אוסרו יחד מרחוק ברחו. שני כתובים מכחישים אחר שנאסרו איך ברחו ועוד שהיל"ל לרחוק ברחו ע"כ דורש מרחוק מחמת רחוק שהרחיקו עצמם מלשמוע דברי תורה שנקראת ג"כ רחוק כמ"ש מרחוק ה' גז"ש:

לא ידון רוחי. עי' ב"ר כ"ו סי' ו' כמה דרשות על פסוק זה ומה שהוקשה להם וכאן דורש עוד לא ידון א"ת ידון אלא ירון ומ"ש רוחי כמ"ש עושה מלאכיו רוחות שלא ירונו וישירו המלאכים:

על כן אמרתי שעו מני. ולמי יאמר כן השי"ת אלא למלאכים הקרובים לכסא כבודו:

ניאוצין הן. וכמ"ש במשנה באבות אל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו וכמ"ש ושר בשירים על לב רע:

קיבוץ דגירי. כמ"ש כחצים ביד גבור וגו' מלא את אשפתו מהם וכדומה:

עומקא של מי ים. מבחר עמקיך פי' העמק הגדול מכל העמקים הוא עמק הים. ובילקוט ישעיה כ"ב הגי' כמלא עומקה של גיהנם:

גלה דכסיא. המסך שהיה מכסה ומגין עליהם גלה מעליהם:

תני רשב"י. שמ"ר פרשה מ"ה סי' ג':

אמרו לפניו. מלאכי השרת אמרו כן:

הוד והדר לפניו. שאין עצב ולא יגון ואנחה ואת אמרת כדין פי' לבכי ולמספד כ"ה בילקוט:

אנא מליף לכון. כמ"ש ישעיה ל"ב י"ב חרדו שאננות רגזה בוטחות פשוטה ועורה ושאננות הם המלאכים שנקראו שאננים שאין להם לא מחסור ולא פגע רע ולא מגור. ונקראו בוטחות שבוטחים תמיד ואמר בלשון נקבה על שבעת החורבן תשש כחם כנקבה ובפסוק הקודם נשים שאננות קומנה בנות בוטחות האזינה אמרת. הרי שמלמד אותם איך להספיד פשוטה ועורה שהסופדים הולכים חלוצי כתף והעור נראה:

על שדים. שביהמ"ק דומה לשדים המניקים את היונק כך ביהמ"ק משפיעים ומניקים את ישראל. וכאן כתיב ויקרא וגו' למספד וכאן כתיב על שדים סופדים הרי שתי הפרשיות ענין אחד להם עפ"י גז"ש ומדה י"ז ומדה ל"ב. בטחון ושנאן ושלוה מרומז בפסוק נשים שאננות על כנ"י ועל מלאכי השרת כנ"ל:

על הר ציון ששמם. ור"ד על אלה אני בוכיה וזהו אלה אזכרה וגו':

ואם לא תשמעוהו. משמע שאם ישמעו יבכו בגלוי ואם לא ישמעו יבכו בסתר הלא אם ישמעו יטיב להם ולא יבכו כלל ע"כ דורש שההכרח לפרש דקאי על המלאכים שאמר להם שעו מני אמרר בבכי והם לא היו רוצים להניחו לבכות ולהם אמר ואם לא תשמעוה להניחני לבכות אז במסתרים תבכה נפשי:

נשמו מסלות. ובפסוק הקודם הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:

מאס ערים. שני ערים ציון וירושלים ואין מאיסה חלא חרר בחירה. וס"ד של מאס ערים לא חשב אנוש וזהו מ"ש אפילו כדור אנוש שאז הציף שליש העולם עי' ב"ר פ"ה סי' ו' ובירושלים כתוב ולא היה ביום אף ה' פליט ושריד:

המאוס מאסת את יהודה. וירושלים תמיד בכלל יהודה כמ"ש יהודה וירושלים וזהו המאוס מאסת שני מאיסות יהודה וירושלים ובציון מפורש אם בציון געלה נפשך:

זריזים בחמשה ח"ת. פי' לומדים ובקיאים בה שאם לענין המעשה כבר אמר וכל ישראל עברו את תורתך:

כתבת בתורתך שור ושה. לקמן פסוק טומאתה בשוליה כרו לי זדים:

פתח משה. וכמ"ש ירמיה ריש ט"ו אם יעמוד משה וגו':