פירוש מהרז״ו על איכה רבה, פתיחתא כג

וזכור את בוראיך. בסוף מדרש קהלת כל דרשה זו:

כי בו בחר ה'. הכתוב מדבר שם במתנות כהונה וזה משפט הכהנים ראשית דגנך וראשית גז צאנך כי בו בחר היינו בכהן וכבר הביא ע"ז פסוק ובחור אותו ואולי כוונתו על שכתוב סמוך לו וכי יבא הלוי וגו' ככל אחיו הלוים וזה מן המקומות שנקראו הכהנים לוים וכמ"ש בריש הענין שם לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי וגו' ועל זה אמר כי בו בחר ה' היינו כל שבט לוי אך בד"ה א' ט"ו ב' ושם כתוב אצל לוים ביחוד ועכ"ז גם שם נכללו הכהנים:

שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. מ"ש כאן לא טובה ולא רעה גירסא זו לא יתכן אם בגלות הרי רוב צרות ורעות ואם לימות המשיח שכל תקותנו שאז יהיו כל מיני טובות שהתנבאו הנביאים. אך בויק"ר ריש פרשה י"ח הגי' אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה ובהכרח שהכוונה על עוה"ב כי אין בין העוה"ז לימות המשיח אל שעבוד בלבד וכמ"ש יחזקאל ל"ח י"ב עושה מקנה וקנין וכה"ע שם הרי שאז יהיה מנהג ישראל כמו עתה:

השמש למלכות בית דוד. שם הגי' זו מלכות בית דוד:

אחר החורבן. שדרך העבים לבא לפני ירידת הגשם ואחר שירד הגשם הולכים להם העבים. וכאן באו העבים אחר שירד הגשם שאחר חורבן ביהמ"ק באו הצרות:

משמרות. שהיו שומרים ביהמ"ק כהנים ולוים:

כ"ב אלף לוים. כך הוא מספרם של שבט לוי מבן חודש ומעלה כמ"ש במדבר ג' וסובר שהניף כולם מבן חודש ומעלה והתנופה מפורש בריש סדר בהעלותך והנניף כולם בין הראוים לעבודה שהיה מספרם ח' אלפים וה' מאות וחמשים ובין השאר שאינם ראוים לעבודה ועי' במ"ר פ"ג סי' ט' וק"ו כאן וצ"ע:

לזכור את תלמודו. לעיל פתיחא כ"א והצרוע:

א"ר י"ח שנה. בשוח"ט מז' ע"ט א"ר לוי וכ"ה במדרש קהלת פ' זה ומ"ש י"ח שנה כמ"ש ירמיה ריש ל"ב שבשנה י"ח לנ"נ כתוב ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים וכל הי"ח שנה היתה ב"ק מכרזת בפלטין שלו והב"ק הוא דומה לקול יונה כמ"ש ריש ברכות מנהמת כיונה וזהו לקול הצפור והי"ח שנה התחילו בשנה ד' ליהויקים שמלך י"א שנה וכן צדקיהו י"א שנה הרי כ"ב שנה ושנת ד' ליהויקים היא השנה הראשונה לנ"נ כמ"ש מפורש ירמיה ריש כ"ה משנת ד' ליהויקים עד שנת יו"ד לצדקיה הרי י"ח שנה ועכ"ז צ"ע מנין לו שהיה הב"ק קורא ויתכן שעל שירמיה היה מתנבא על נ"נ וכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול והגיעו תמיד לאזניו קול נבואת ירמיה:

אמא דבצליה. אמא לשון ותשלח אמתה יד חלוקה משוכה לכאן ולכאן:

אחת הולכת למדבר. צ"ע שהרי מפורש שם ביחזקאל כ"א כ"ד שים לך שנים דרכים לבא חרב מלך בבל וגו' דרך תשים לבא חרב את רבת בני עמון. ואת יהודה בירושלים ולא נזכר שם מדבר ואצ"ל אחת הולכת למדבר עמון ואחת למדבר ירושלים כי כל דרך הוא במדבר:

לשמה של רומי. צ"ע שלא הזכיר המדרש כלל את רבת בני עמון שמפורש במקרא שם והזכיר מדינות אחרות ומ"ש זרע זריעות נטע נטיעות זהו דרך של קומסי קסמים והוא בכלל מ"ש לקסם קסם רק מ"ש קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד מפורש במקרא שם:

על ירושלים בימינו. לסימן שיצליח כמו בגורל השעיר:

לבנות דיק כבשים. וכולם כלי זיין שכובשים בהם המבצרים וכל מה שצריך לזה:

שבעה משבעה. כמ"ש אמרות טהורות מזוקק שבעתים כמ"ש ויק"ר פכ"ו סי' א' וש"נ:

וחתן המלך. צ"ע מנין לו אך יתכן שהכוונה שאביו יהוידע היה חתן המלך יהורם והיה זכריה בן חתן המלך וכן מ"ש כה"ג הכוונה ג"כ בן יהוידע הכהן הגדול ומ"ש ודיין צ"ע מנין לו:

כי דמה בתוכה היה. על צחיח סלע יחזקאל כ"ד. לעיל פתיחא ה' לקמן פסוק וחטאות נביאיה סנהדרין צ"ו. קהלת רבה פסוק ועוד ראיתי ע"ש ובפסוק אם רוח המושל. ועיין לקמן פסוק על צוארנו כה"ע:

מה סימני. פי' לאיזה סימן הוא מורה כאן:

החגב זה צלמו. צ"ע מה ענינו של חגב לצלם נבוכדנאצר:

וזהבם לנדה היה. כמ"ש תזרם כמו דוה וכמ"ש במשנה שעבודת כוכבים מטמא במשא כנדה וכמ"ש דה"ב כ"ב ט' והוציאו הנדה מן הקודש.

האביונה זו זכות אבות. נוטריקון אבי היונה של כנסת ישראל שנמשלה ליונה:

מבבל היו. כמ"ש ה' לאברהם אשר הוצאתיך מאור כשדים היינו בבל וזה אל בית עולמו שהיו שם מעולם:

ופארכם על ראשיכם. וס"ד בניכם ובנותיכם בחרב יפולו וס"ד ונהמתם איש אל אחיו וזהו וסופדים:

שלשלת היוחסין. זה בן זה וזה בן זה עד השבטים ועד האבות וכמ"ש בד"ה ודומה לשלשלת שתלוי טבעת בטבעת:

כדו של ברוך על מבועו של ירמיה. כמ"ש ירמיה מ"ה שברוך תלמידו של ירמיה היה מחוה על ירמיה למדרגת הנבואה ונמנע ממנו בעבור קללת ישראל ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש כי הנני מביא רעה אל כל בשר וגו' והרב הוא המבוע והתלמיד הוא הכד ששואב מן המבוע ונשבר הכד כנ"ל. וח"א כדו של ירמיה על מבוע של ברוך כמ"ש ירמיה ל"ו שברוך היה סופר לירמיה וצוהו שיכתוב המגלה ושיקרא אותה באזני המלך והעם וכששרף יהויקים את המגלה נשבר כד ירמיה על מבוע של ברוך שבענין זה היה ברוך העיקר שכתב המגלה וקרא באזני העם והשרים דומה למבוע וירמיה הכד:

זוטו של עולם. תחתיתו ועומקו דומה לבור:

גם לבבל לנפול חללי ישראל. פי' כמו שנפלו לבבל חללי כל הארץ כך יפלו שם חללי ישראל:

מכל המצות. פי' מכל מצות התלויות בארץ כמו תרומות ומעשרות:

מתים נערים. שנשארים בנערותם ואינם מזקינים כלל ועי' ב"ר פרשה ל"ז סי' ד':

מבעטים בתורה. מבעטים ברבותם וכמ"ש ירהבו הנער בזקן שעל כן נקראו חובלים ושם בב"ר הגי' שהם מביטים בתורה כשהם נערים: