פירוש מהרז״ו על איכה רבה, פתיחתא כה

בטרם יחשיך. וס"ד ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף:

בית וועד. כמ"ש באבות אין כבוד אלא תורה:

הוציאו לו טפטיות. כדרך המלכים הגדולים בקבורתם וזהו הכבוד ומ"ש אעפ"כ נתיחפו רגליהם צ"ע מנין לו:

עשר מסעות. וזהו טרם יחשיך טרם תגלה השכינה מביהמ"ק והמאמר בר"ה ל"א בשנויים ורש"י שם לא גרס מכרוב לכרוב ולא פסוק וירכב על כרוב:

מכרוב לכרוב דכתיב וירם כבוד ה' מעל הכרוב. יחזקאל יו"ד פסוק ד' וכבר כתיב שם ט' פסוק ג' וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית וא"כ פסוק וירם מיותר ודורש ע"פ מדה יו"ד שהסתלק שתי פעמים מהכרוב אחד הימיני אל הכרוב השני השמאלי וע"כ הביא תחלה פסוק וירם שכתוב בו מעל הכרוב שמשמע שמעולם היה על הכרוב אך בפסוק וכבוד אלהי ישראל כתוב על הכרוב אשר היה עליו שהוא מיותר שמן הסתם היה עליו אלא פירושו שעתה היה עליו שהורם מכרוב הא' והיה על הכרוב הב' ומן הב' על מפתן הבית ע"פ מדה ל"ב שבפסוק וירם הוא קודם פסוק וכבוד מההכרח הנ"ל ודו"ק והנה בגמרא הנ"ל איתא מן הכפורת לכרוב ע"ש ודעת המדרש שמעל הכפורת כולל הכרוב הימיני שהיה עליו השכינה מעולם ע"כ חושב המסע הראשונה מכרוב לכרוב והשני מכרוב הב' אל מפתן הבית:

ממפתן הבית לכרובים. שם י' פסוק י"ח שחזר ממפתן הבית לכרובים לפנים:

אלא ויבא. שחזר מהמפתן של הפתח אל פנים הבית לכרובים ודורש שעל שביאה זו היה לצורך היציאה ע"כ כתוב ויצא:

מן הכרובים לשער קדמוני. כתיב יחזקאל י' פסוק י"ט וישאו הכרובים את כנפיהם ויעמוד פתח שער בית ה' הקדמוני וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה וצ"ע דלא חשיב ליה בגמרא:

משער קדמוני לחצר. דכתיב יחזקאל י' פסוק ד' הנ"ל והחצר מלאה את נוגה כבוד ה' וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה א"כ מ"ש והחצר מלאה את נוגה כבוד ה' היינו החצר הפנימית היא העזרה היינו משער הקדמוני לחצר וזה ע"פ מדה ל"ב שפסוק י"ט קודם לפסוק ד' ופסוק ד' נפסק לפי זה ע"פ מדה י"א בג' מסעות וכתוב בו' ב' מסעות הא' והה':

מן החצר לגג. היינו מהעזרה לגג ביהמ"ק כמ"ש משלי כ"ב ט' טוב לשבת על פנת גג מאשת מדינים ובית חבר וכ"ה במשלי כ"ה כ"ג טוב שבת וגו' היינו מפסל מנשה כמ"ש לעיל סוף כתיחא כ"ב כי קצר המצע מהשתרע וצ"ע שהמדרש חושב פסוק זה טוב שבת על פנת גג ואינו חושב פסוק י"ח שם טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדנים וכעס ובגמרא חושב פסוק טוב שבת בארץ מדבר ואינו חושב פסוק טוב שבת על פנת גג:

מן הגג למזבח. נצב על המזבח וכמ"ש בתרגום יונתן על פסוק זה חזית ית יקרא דה' אסתלק מכרובא ושרא על מדבחא. והלא עמוס היה בימי עוזיהו מלך יהודה ואז היה השכינה בקדשי קדשים על הכפורת ולא על המזבח אלא שראה בנבואה שעתידה לגלות ולעמוד על המזבח וזה ע"פ מדה כ"א אא"ע. ובגמרא בהיפך ע"ש:

מן המזבח לחומה הנה ה' נצב על חומת אנך. ויקשה כנ"ל שמקומו על הכפורת אלא על פי מדה כ"א הנ"ל שעתידה לגלות מן המזבח לחומה והנה פסוק על המזבח הוא בעמוד ט' אחר פסוק על חומת אנך שהוא בעמוס ז' ז' אלא שחושב כסדר מן המזבח שהוא בפנים העזרה ואח"כ לחומה שחוץ לעזרה היינו חומת הר הבית וא"כ בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"ב שהגלות של המזבח היה קודם הגלות של החומה וכתיב שם ויאמר ה' אלי מה אתה רואה עמוס ואומר אנך ויקשה שהיל"ל ויאמר ה' נצב על חומת אנך שהרי כך ראה אלא שמ"ש ראיתי ה' נצב על חומת ע"ז לא שאלו שזה שייך לנבואה של הגליות כנ"ל ולא שאלו אלא אנך ודו"ק:

אנך זו סנהדרין. ויק"ר פל"ג סימן ב':

מן החומה לעיר קול ה' לעיר יקרא. שהרי כתוב ביחזקאל י"א כ"ג ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמוד על הר אשר מקדם לעיר ושם י' פסוק ד' הנ"ל מפורש שהיה בחצר היינו בעזרה ואיך אמר מעל תוך העיר ע"כ דרש מחצר לגג של ביהמ"ק של ההיכל ומהגג למזבח ומהמזבח לחומה (ומחומת ביהמ"ק והר הבית) ומחומת בית המקדש לעיר וזהו קול ה' לעיר יקרא ומהעיר לחוץ לעיר להר הזיתים ולפי זה הגליות כסדר הרי ד' גליות מן החצר לגג ומגג למזבח ומהמזבח לחומה ומהחומה לעיר חסרים ביחזקאל ובהכרח למלאות משאר מקומות כנ"ל:

ועשה שם ג' שנים ומחצה. עיין לקמן פתיחא כ"ט ג"כ ג' שנים ומחצה ולקמן פסוק לא עליכם ג"כ נבוכדנאצר ג' שנים ומחצה והחשבון כמ"ש יחזקאל ריש כ"ד בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש וגו' סמך מלך בבל אל ירושלים וגו' ושם ל"ג כ"א כתוב בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש הרי משנה תשיעית עד שנה י"ב ג' שנים ויותר הייני מחודש היו"ד עד הי"ב סוף השנה חשוב שנה ואח"כ ג' שנים הרי יותר מג' שנה וזהו שאמר ג' ומחצה:

שובו בנים שובבים. וכשישובו ישראל להקב"ה הובטחו שישוב עליהם מיד כמ"ש זכריה א' ג' מלאכי ג' ז' שובו אלי ואשובה אליכם וכן מפורש בתורה דברים ל"ב ג' ושבת עד ה' אלהך ושמעת בקולו וגו' ושב ה' אלהיך וגו' ודרשו והשיב לא נאמר אלא ושב:

בטרם יחשיך לכם מד"ת. כי בעוד השכינה במקומה אז מציון תצא תורה גם הנבואה ודבר ה' מירושלים אך בהסתלק השכינה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון:

וקויתם לאור מבבל. כי נביאי השקר נבאו להם שיגאלו מיד מבבל וזהו וקויתם לאור ודורש ד' מיני לשונות על ד' גליות:

נעשו עדר אחד. כעם ככהן כנקלה כנכבד: