פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צא:ו

והלא כבר נאמר ותרעב. והם ב' כ"מ והכריע א"ת שבר אלא סבר כמ"ש בריש הפר' וכל הענין בתנחומא. וכבר נתבארו מקצת דברים בסימן א' ובסימן ב' אלא שהיא העתקה בנוסחא אחרת:

שירדו וישתעבדו. דורש רדו מלשון רדיה ושעבוד וכמש"ל פ"ח ס"ס י"א ורדו זכו יִרְדוּ לא זכו יֵרָדוּ. ובתנחומא הגירסא כמנין רדו כמש"ל ס"ב:

תבואה מן השוק. לקמן פצ"ב סימן ד' ובריש מדרש רות ובריש מדרש אסתר:

בשער שלו. פי' בשער מיוחד ולא שנים בשער אחד כדלעיל שכן צוה יעקב:

וכתבו את שמותם. שתחלה אמר וירדו אחי יוסף ואח"כ אמר ויבואו בני ישראל שכתבו שמותם ושל אבותם ע"פ מדה ט"ז:

פתחו אוצר אחד. מרומז במ"ש הוא המשביר לכל עם הארץ שעתה היה הוא לבדו המשביר לכולם ושע"כ ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו:

עברו ג' ימים. מרומז במ"ש ויבואו בני ישראל לשבור ואח"כ כתוב ויבואו אחי יוסף אלא לאחר שכתבו שמותם נעשו אחי יוסף מדה ט"ז. ומ"ש ג' ימים צ"ע מנין לו. ואפשר מדכתיב ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים שע"פ מדת מנגד היה זה לקנס על שהיו ג' ימים בשוק לחפש. ומ"ש שנטל גבורים וכו' מרומז במ"ש ויוסף הוא השליט שהראה עניהם מעשה שליט וגירסת הילקוט והביאום לפני יוסף שנאמר ויוסף הוא השליט (ראי' לדברי) ד"א ויוסף הוא השליט על הארץ ג' גזירות גזר וכו' וכמ"ש בס"ד ומ"ש שהיו ע' גבורים צ"ע מנין לו:

נטל את הגביע. כמ"ש בסוף הסדר כי נחש ינחש וגו'. ועל שבאו בי' שערים אמר מרגלים אתם:

בשוק של כו'. מרומז במ"ש לא כי ערות הארץ באתם לראות. שהוא כפול לשון ומיותר ע"כ דורש ע"פ מדה ט'. לא. שלא עשיתם כדבריכם כי ערות וגו' והלכתם כולכם יחד והשיבו אבידה אבדה לנו כו' ולא כוונו הם על יוסף שהרי אמרו בסמוך והאחד איננו מת אך יוסף תפסם בלשונם איזה אבידה שתצטרכו לעבור צוואת אביכם אין זה אלא שאתם רוצים לעשות כאן על ענין אחיכם כמו בשכם על ענין אחותכם ולכן תחפשוהו בשוק ש"ז הוא אשר דברתי וגו' אך מאחר שהחליט מרגלים אתם איך אמר בזאת תבחנו. אלא שמ"ש מרגלים אתם היה קודם שאמרו שנים עשר עבדיך וגו' ע"פ מדה ל"א שעל שאמר להם שרוצים לעשות כאן כמו בשכם על שמכרו אחיהם ובזה נזדעזעו והכחישו אותו לומר שנים עשר וגו' והאחד איננו מת כמש"ל פר' כ"ה ס"ס א' אצל חנוך וכמפורש בריש ויגש ואחיו מת והביאו ראיה ממ"ש והקטן את אבינו לא כשאמרת שמכרנו אחינו הקטן. ויוסף אף שידע האמת תפסם בלשונם ואמר הביאו אותו הנה ואדע שכן מה שאמרתם אמת. והנה בפסוק כתוב תחלה והנה הקטן וגו' ואח"כ והאחד איננו והמדרש מהפך שעל טענת יוסף שמכרו אחיהם הוצרכו להכחישו והאחד איננו כנ"ל והראיה והנה הקטן וגו'. דוק והתבונן כי קצרתי:

לקח את שמעון. ע"ל פפ"ד סט"ז וכ"ה בתנחומא ויגש סימן ד':

אמר שמעון לאחיו. דייק תיבת מאתם שהוא מיותר ללמד שאמר אל תפרדו ממני חטאתם כמוני סבלו העונש כמוני:

והיו מסתכלין. וזהו ויאסור אותו לעיניהם:

שאגת אריה וקול שחל. כמש"ל פצ"ג ס"ז וכן צריך לומר כאן שגם יהודה ודן צעקו וע"ל פל"א סי' י"ב:

היה מנשה. ע"ל פר' זו ס"ס ד'. ודורש מ"ש ויסוב וגו' וידבר ויקח ויאסור הכל לשון יחיד שלא יתכן לפרש הכל על יוסף אלא שצוה לאחר לעשות והאחד בדמיון יוסף והיינו מנשה בן השליט על כן יכול הוא לעשות ולא אחר:

זה יהיה חבוש. כמ"ש אחיכם אחד יאסר:

בניך אינם בני. לקמן ס"ט והדבר מובן מעצמו ולא הוצרך לפרש:

אמר להם יהודה. בתנחומא הגירסא שנאמר ויהי כאשר כלו לאכול עכ"ל. ואח"כ ויאמר יהודה:

כולנו מתים ברעב. כמ"ש ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם טפינו ועי' לקמן סוף סימן י':

אמר מי מערב. שאמר יהודה אנכי אערבנו תיבת אנכי מיותר אלא ששאלו מי וכו' והשיב אנכי ע"פ מדה ט' ועד כאן מהתנחומא סימן ח' ע"פ המדות ובסימן הסמוך כפי הפשט: