פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צא:ה

מונע בר. תנחומא כאן כל הענין בס"ז ודרשו כן ממ"ש ויצעק העם משמע ברעם ורעש. שחשב שבדרך הטבע לא יספיקו אם ימכור לכל ובהכרח לגנוז התבואה למכור בצמצום גדול. ויוסף ידע שכל זה היה בדרך נס ופלא בברכה עליונה. וכמש"ל פ"צ ס"ה ובפר"א פל"ט שהאוצרות שכנס יוסף לא כלו עד יום מותו:

רועה ישראל האזינה. דעת חז"ל שדוד התפלל מז' זה בימי שלש שנים רעב שבאו בסוף ימיו כמ"ש במזמור זה האכלתם לחם דמעה וגו' ובריש מזמור זה כתוב על שושנים לאסף מזמור. אך דעת חז"ל שדוד אמר כל ספר תהלים וכמ"ש בשי"ר פסוק כמגדל דוד וש"נ וכמ"ש ברכות דף ט' ק"ג מזמורים אמר דוד וכו' וכמ"ש בד"ה א' ט"ז ז' אז נתן דוד וגו' ביד אסף וגו':

נהוג צאנך כיוסף. שנהג ברחמים וחמלה. וכמ"ש ביחזקאל ל"ד בביאור וכן נהג את מצרים כמ"ש וינהלם בלחם כלשון הכתוב בצאן עלות ינהל:

אינו זן את כו'. לעיל ס"פ צ'. והענין בזה כי מה שזכה יוסף להחיות העולם כולו ברעב בברכה אלהית כנ"ל מהפר"א לא היה כ"א ע"י שעמד בנסיונו באות שכרת ה' ברית עם אברהם זקנו ולא יתכן שיחיה בברכתו כ"א מי שיבא באות הזה:

דברים רקים. עי' בילקוט כאן הוספת דברי חרפות על יוסף:

קמח מאתמול וכו'. לעיל פר' צ' ס"ו עי' מש"ש:

לכך נאמר מונע בר. לכאורה הוא מיותר וכפול בסוף הסימן והפסיק במאמר פני הארץ וגו'. ובאמת שהדרש זה העתק מתנחומא ושם הוא סיום הדרשה וכאן הביא עוד נוסחא אחרת ע"פ מונע בר ושם חותם במאמר בזמן שאדם עשיר וכו' עד לכך נאמר מונע בר. ופירושו כמ"ש בריש הסי':