פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צא:ד

ויוסף הוא השליט. הוא המשביר לכל עם הארץ ויבואו אחי יוסף וגו'. והנה פתח המדרש בג' גזירות וסיים בד' ועי' מ"כ. ולפי מ"ש בס' הישר ניחא שהג' גזירות היו על כל הארצות וציווי של כתיבת שמות רק על שומרי שערים שלו וכ"ה בתנחומא כאן ס"ח ולקמן ס"ו וכן הכוונה כאן ואינם אלא ג' גזירות ומה שציוה על שמות אביו וזקינו כדי שידע מיד ע"י הכתבים קודם שיבואו אחיו לפניו ובשמות משולשים אין לחוש לאחר (וכמ"ש בשמות גיטין):

והוה תמן מנשה קאים. ע"ל פפ"ד ס"כ מנשה גרם לשבטים לקרוע עי' מש"ש ועי' לקמן פר' זו ס"ו מיד עמד מנשה וכן לקמן ס"ח בסופו כי המליץ בינותם זה מנשה. (וצ"ע שהרי כתוב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב משמע סמוך לשנת הרעב שמנשה נולד בשנה ששית לשובע ואפרים בשנה ז' ושנתים של רעב שאז באו בשנה הב'. וא"כ היה בן ד' ואף אם נאמר שנולד בשנה הא' של השובע א"כ היה כאן בן ח' שנה ובספר הישר איתא שמהחלום של פרעה עד שהתחילו שנות השובע היו ד' שנים וא"כ יתכן שהיה נער בן י"א וי"ב שנה אך אין זה במשמע של מ"ש בטרם תבא שנת הרעב. ואולי היה גדולם בדרך נס ופלא. ועי' לעיל פע"ד ס"ס י"ג שקרא לכל השבטים אחיו של יעקב ויוסף היה אז בן שש וכסה את אמו). ודעת חז"ל שלא ידע לשון הקודש כ"א זרע האבות:

אמרין נעול ונחמי. כמ"ש לעיל פר' זו ס"ב ולקמן ס"ו ופי' נכנס ונראה אם נמצא את יוסף ונוכל ליקח אותו בקל לטענו בכנף בגדינו. ותיבת במדוי פי' כמ"ש ויכרות את מדויהם מלשון מדו בד. ומ"ש דמכסיה פי' שמכסים בו וכ"ה בספר הישר שהסכימו או לפדותו או ללחום עליו: