פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לט:ח

לך לך שתי פעמים. הנה בענין זה לא כתוב אלא פעם א' לך לך. נראה שהכוונה האמתית על שכתוב שתי פעמים שהלך. בפסוק ד' וילך אברם ובפסוק ה' ויקח אברם וכו' ללכת ארצה כנען וע"פ מדה יו"ד מדבר שהוא שנוי שהלך שתי פעמים לארץ כנען וכאשר ציוהו בהליכה ראשונה לך לך כך ציוהו בהליכה שניה לך לך הרי שנאמר לו לך לך שתי פעמים. וזהו מ"ש כאשר דבר אליו ה' ע"פ מדה יו"ד אמירה ודיבור וילמוד סתום מן המפורש שדבר לו לך לך והלך:

אחד מארם נהרים וכו'. כי יש שני ארם כמ"ש ריש תולדות פדן ארם ופי' רש"י שני ארם ארם נהרים וארם צובה ובשמואל ב' יו"ד ארם בית רחוב וארם צובה. ומפורש בתורה פרשת חיי שרה וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור. וכן בריש ויצא וילך חרנה והיינו פדן ארם שכתוב בסוף תולדות וילך פדנה ארם וא"כ מ"ש מארם נהרים היינו מ"ש מארצך ואחד מארם נחור היינו מעיר נחור כנ"ל. והיינו מ"ש מבית אביך והמדרש אמר בסדר הכתוב. בהערת הררי"ב:

שהפריחו מארם. כמ"ש בסימן הקודם בשם סדר עולם וכאשר היה בחרן אחר ה' שנים ציוהו שילך עוד הפעם לארץ כנען:

עמך נדבות. עי' סנהדרין ק"ח מדרש תהלים ק"ו ויק"ר פרשה כ"ה בסי' ו' ד"ר פר' ב' סימן ז' ובכל המקומות הנ"ל מפורש שכל המזמור באברהם מדבר. וסגנון הכתוב עמך נדבות ביום חילך בהדרי קודש מרחם משחר לך טל ילדותך ויקשה איזה עם היה לו ואיזה יום חילו. על כן דרש אל תקרי עמך אלא עִמְךָ. ולקשר תיבות הפסוק הוצרך להוסיף תיבות ע"פ מדה י"ז וע"פ מדה ט' עמך הייתי בעת נדבות שנדבת נפשך למסור אותה לכבשן האש על קדושת שמי. ביום חילך כשירד לכבשן האש באור כשדים נתכנסו כל בני המדינה לראות איך ישרף אברהם ונקראו חילו על שכולם נתכנסו למענו ואז הייתי עמך והצלתיך. גם יתכן שהכוונה על יום שהתנדב לרדוף המלכים שנתכנסו כולם עליו. ומ"ש חילך שנתכנסו להלחם אתו:

בהדרי קודש. משמע שיום חילו היה כהדרי קודש ציון וירושלים כמ"ש השתחוו לה' בהדרת קודש ולא היה כל הנ"ל בציון וירושלים כלל. על כן דורש אל תקרי בהדרי אלא מהדרי וכמ"ש מרחם. שמהדרו של עולם הקדשתיך. והיא רחמה של עולם כי משם התחלת בריאות עולם משם שחרתיך שתבא לשם ולא רצה לפרש מרחם משחר ששחרו לשמו מרחם אמו על דרך בטרם צאתך מרחם הקדשתיך. שהרי סובר שבילדותו היה עובד כוכבים:

מה טל פורח. כי בזרוח השמש הטל הולך לו. כך כאשר זרחה שמש חכמתו של אברהם והכיר את בוראו פרח ונמחק ממנו כל טעות ונמחו כל עוניתיו:

ומה הטל. וזהו לך טל שאתה בעצמך דומה לטל. ושייכות הדרשה לכאן. שאמר אל הארץ אשר אראך היינו ציון וירושלים וכמ"ש בסוף הפרשה מחקה והולך כנגד בהמ"ק הדרו וכו' של עולם:

ואומר מי יתן לי אבר כיונה. הביא דרשה זו לפי שאמר תחלה שהיה אברהם מתפחד והיכן מרומז הפחד הזה. על כן הביא פסוקים של מזמור נ"ה שמדבר מאברהם בעת הפלגה ושם מבואר הפחד. כמ"ש שם לבי יחיל בקרבי ואימות מות נפלו עלי וכו' וכן מי יתן לי אבר כיונה וכו' בלע ה' פלג לשונם וכו' וכמ"ש פר"א פרק כ"ד וכמו שביארתי לעיל פר' למ"ד סימן ח' שאז היה בן מ"ח שנה. ע"ש החשבון בבירור. הרי מפורש שבעת הפלגה שאז הכיר בוראו כמפורש לעיל שם. רצה לברוח מהם. והיה מתירא מן עברות של ילדותו. וזהו לבי יחיל וגו' כי מן האויבים לא היה מתירא שהרי היה בוטח בהקב"ה בכל לבו התבונן בזה:

קופצת באחת מאגפיה. פי' סותמת אחת מאגפיה שינוח אצל גופה וכמ"ש ועולתה תקפץ פיה פי' סותמת וכן כאן והיונה אינה נחה מפריחתה על איזה מקום אלא נחה באחת מאגפיה ופורחת בשניה כך רצה אברהם לרוץ תמיד בלי מנוחה בנתיים עד בואו אל מקום הקודש:

נדוד. היל"ל נוד ע"כ דורש כופל הד' נדידה וטלטול הרבה ובילקוט כאן הגירסא נדנוד אחר נדנוד וטלטול אחר טלטול:

אלין במדבר סלה. משמע שזהו רצונו ותכלית פריחתו שילין במדבר סלה. על כן דורש שאמר שמוטב לו ללון במדבר של ארץ ישראל מללון בפלטריות של הרשעים של דור הפלגה. ואיזה תאוה וחשק היה לו לבא לארץ כנען שגם שם היו כולם רשעים אלא שמאז נצטווה. ולא הלך עד שהיה בן ע' שנה שאז נתן לו רשות לילך. וזהו שאמר ואם תאמר שלא גהץ וכו' אלא אע"פ שציוהו כשהיה בן מ"ח שנה עכ"ז לא היה רשאי לילך עד שאמר לו לך וזהו וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. ולעיל ריש הסימן באופן אחר וכאן דורש שבפעם א' אמר לו שיהיה מוכן להליכה ולא הלך עד שאמר לו עוד הפעם לך לך וזה ע"פ מדה יו"ד אמירה ודיבור. וכאן לא פירש מה דבר לו וילמוד סתום מן המפורש וילך אברם כאשר דבר אליו ה' לך לך:

אוכלים ושותים ופוחזים. זה מרומז במ"ש אצל חרן ויבואו עד חרן וישבו שם ופי' שאנשי חרן יושבים שלוים ובטלים. וכמ"ש לעיל פר' ל"ח סימן ז' בכל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן קופץ ועל כן אמר לו הקב"ה לך לך מכאן. וכשבא לארץ כנען כתוב ויעבור אברם בארץ וגו' והכנעני אז בארץ פי' שראה אותם עוסקים בעבודת הארץ וכשר הדבר בעיניו אז אמר לו הש"י לזרעך אתן את הארץ הזאת ודעת המדרש שכל עניני אברהם והאבות רק ע"י תפלה ולא עשו שום דבר בלא רשות הש"י. גם מרומז במ"ש אל הארץ אשר אראך מלשון הרואה אתה שובה העיר אשר תהיה ישרה ונכונה בעיניך: