פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לט:ז

ויאמר ה' אל אברם. לך לך. וצ"ע שהרי קדמה פרשת לך לך לפרשת סדום לא פחות מכ"ה שנים כמ"ש ואברהם בן ע"ה שנים בצאתו מחרן. ובענין סדום היה בן ק' שנה. ויש לומר שאנו דורשים בנין אב שמאחר שספרה תורה שעשה כן בסדום מן הסתם שכן היה מדתו תמיד ללמד זכות על העולם ולהתפלל עליהם תמיד:

וימת תרח בחרן. שמאחר שפורט כאן שנות תרח שהיו ר"ה ואחר שישב בחרן חיה עוד ס"ה שנה היה יותר נכון שיספר ענין מיתתו במקומו וזמנו אחר מיתת שרה שתי שנים גם הוקשה שאצל כל יו"ד דורות לא סיפר מיתתם רק אצל תרח על כן דרשו שכוונת התורה לדרוש סמוכין שלכך כתב וימת חרח בחרן כדי לסמוך לו לך לך לדרשה זו:

ס"ה שנים. שהרי תרח היה בן ע' שנה כשהוליד לאברם ואברם היה בן ע"ה שנים בצאתו מחרן ואז ישב תרח בחרן א"כ היה אז תרח בן קמ"ה שנה ויחסר עוד עד תשלום חיי תרח ס' שנה שחיה ר"ה שנה ומ"ש כאן ס"ה שנה שסובר כמ"ש ר"נ בסימן הסמוך והיא דעת הס"ע בפרק א' שמ"ש לך לך מארצך היה בשנת ע' לאברם וא"כ היה אז תרח ק"מ שנה וחסר עוד ס"ה שנה. וע' לקמן פר' נ"ח סימן ה':

בחייהם קרויים מתים. וכל זמן שהיה אברהם עמו לא כתב עליו וימת שחיה בשביל אברהם:

אני פוטרך מכיבוד. כמ"ש לך לך וכו' ומבית אביך הרי פטרו:

מקדים מיתתו. שצווהו שישכח אביו וביתו ואין החי משתכח מן הלב ע"כ כתיב עליו וימת תרח וכאלו מת ועל כן יתכן שישכחנו: